עדכון פסיקה מיום 16.5.2018
הנתבעים עמדו בנטל המוטל עליהם לסתור את חזקת התקינות המינהלית ומשלא ניתן מענה מניח את הדעת מטעם המועצה לתמיהות ולסתירות עליהן הצביעו הרי שהוטה מאזן ההסתברויות באופן המצדיק דחיית התביעה ת”א 979-04-13 מועצה [...]
הנתבעים עמדו בנטל המוטל עליהם לסתור את חזקת התקינות המינהלית ומשלא ניתן מענה מניח את הדעת מטעם המועצה לתמיהות ולסתירות עליהן הצביעו הרי שהוטה מאזן ההסתברויות באופן המצדיק דחיית התביעה
ת”א 979-04-13 מועצה מקומית מזכרת בתיה נ’ זכריה ואח’
בית משפט השלום בראשון לציון, כבוד השופטת כרמית בן אליעזר, 25.02.2018
בית המשפט השלום דן בתביעה אשר הוגשה בסדר דין מקוצר לתשלום חובות שהצטברו בגין ארנונה ותשלומים עירוניים נוספים כנגד הנתבעים. הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן, במסגרתה טענו, כי עפ"י מסמכי התובעת רוב החובות נוצרו בשנת 2005 או קודם לכן ועל כן כבר התיישנו. עוד טענו הנתבעים, כי התביעה אינה מפורטת ואין ניתן ללמוד ממנה מה מקור החוב וכיצד נוצר; כי הנתבעים זכאים להנחות שונות עקב גילם ומצבם האישי והכלכלי; וכי התביעה נגועה בשיהוי קיצוני המחייב דחייתה.
הנתבעים העלו טענות שונות גם לגבי גובה החוב, לרבות טענות כי שילמו במהלך השנים את החוב, ולבקשת הרשות להתגונן צורפה חוות דעת חשבונאית מטעם הנתבעים, אשר לפיה יתרת חובם של הנתבעים למועצה עומדת על סך של 8,129 ₪. בעקבות הדיון שהתקיים בבקשת הרשות להתגונן, הוסכם כי יינתן פסק דין חלקי על סכום החוב הנ"ל אשר אינו שנוי במחלוקת, ותינתן לנתבעים רשות להתגונן על יתרת החוב.
בית המשפט הנכבד קבע כי כתב התביעה הוגש באופן לקוני, מבלי שניתן להבין ממנו מהם מרכיבי החוב – לא לפי שנים ולא לפי סוגי החוב. גם לאחר שנדרשה המועצה, להגיש תעודת עובד ציבור המפרטת את רכיבי החוב, הוגשה מטעם המועצה תעודת עובד ציבור לקונית, המפרטת (ביחס למספר הנכס העיקרי)– לכל אחת מן השנים, את סכום החוב השוטף הכולל הנומינלי לאותה שנה, ואת הסכום העדכני נכון ליום הגשת התביעה. יחד עם זאת, לא פורט באותה טבלה מהם רכיבי החוב. כך, וכפי שעלה מחקירת העד מטעם העירייה, בעוד שחוב הארנונה השוטף (שאין חולק כי הוא מרכיב החוב העיקרי) עמד על פחות ממחצית הסכום שנרשם כיתרת חוב נומינלי שוטף לאותה שנה (למעט בשנת 2010) – לא ניתן למצוא פירוט למרכיבי החוב האחרים. על כך יש להוסיף, כי המועצה לא צירפה לראיותיה את המסמכים "מחוללי החוב" עצמם. ויוער, כי אין מדובר רק בחוב ארנונה, אלא גם בחובות בגין שירותים ו/או היטלים נוספים (מים, ביוב, שמירה וכיוצ"ב) אשר לא ברור מה הבסיס לגבייתם ולחישוב שיעורם.
בית המשפט הנכבד חזר על ההלכה הידוע כי הרישום בספרי המועצה נהנה מחזקה לכאורה כי הוא משקף נאמנה את חובם של הנתבעים. חזקה זו נסמכת הן על החזקה הכללית בדבר התקינות המנהלית והן על חזקה מן הדין (ראו סעיף 318 לפקודת העיריות [נוסח חדש] ביחס לחובות ארנונה וסעיף 323א לאותה פקודה ביחס לחובות מים). נוסף על כך, מהווים תדפיסי החוב שהופקו ממחשבי המועצה "רשומה מוסדית". ואולם, חזקות אלו אין בהן אלא כדי להוות ראיה לכאורה בלבד לגובה החוב, הניתנת לסתירה ע"י הנתבעים.
בית המשפט הנכבד פסק כי בענייננו, עמדו הנתבעים בנטל המוטל עליהם לסתור את החזקה, ולמצער "לסדוק" אותה, כדרישת ההלכה הפסוקה, ומשלא ניתן מענה מניח את הדעת מטעם המועצה לתמיהות ולסתירות עליהן הצביעו הנתבעים, הרי שהוטה מאזן ההסתברויות באופן המצדיק דחיית התביעה. כך, הנתבעים הצביעו על תמיהה ממשית, העולה כבר ממסמכי המועצה עצמם, מהעובדה כי בשורת החוב לשנת 2005 נרשמה יתרת חוב בסכום ניכר (למעלה מ – 50,000 ₪) שאינה מתיישבת עם נתוני החוב לשנים אחרות, ואשר אין חולק כי אין היא משקפת את יתרת החוב לאותה שנה. אמנם, בתעודת עובד הציבור שהוגשה מטעמו, כמו גם בחקירתו הנגדית – הבהיר מר לבב כי יתרה זו משקפת את סכום החוב הנומינלי לשנים 2005-2008 (כולל), ואולם, לא ניתן – לא בתעודת עובד הציבור, לא בתצהיר עדותו הראשית של מר לבב ולא בחקירתו הנגדית – הסבר מניח את הדעת מדוע זה נרשם במחשבי המועצה סכום זה כולו כיתרת חוב לשנת 2005. יתרה מכך. בחוות הדעת שהוגשה מטעמם – וצורפה כבר לבקשת הרשות להגן – הצביעו הנתבעים על מספר כשלים ותמיהות נוספים בתדפיסי המועצה. ראוי לציון בעיקר הנתון המשמעותי אשר, עפ"י חוות דעתו של מר סדובניק, גרם ליצירת יתרת חוב משמעותית לחובת הנתבעים, והוא סכום בגובה 31,149.4 ₪, אשר מצויין בעמ' 74 לעותק תדפיסי המועצה שהועבר לידיו כ"יתרת חוב מועברת" לשנת 2005. כפי שציין מר סדובניק בחוות דעתו (ראו סעיף 8(ח) לחוות דעתו), סכום זה אינו מקבל פירוט כלשהו ואינו מופיע ביתרות לשנים שקדמו לשנת 2005 ואף לא בשנים לאחר מכן.
הנה כי כן, עלה בידי הנתבעים לסדוק את החזקה בדבר תקינות רישומי המועצה, וזאת בהצביעם על מספר סתירות ותמיהות ברישומי העירייה, אשר גובו בחוות דעת, ואשר לא זכו לכל הסבר מצד המועצה. אכן, הנתבעים לא הצליחו להעמיד בפני בית המשפט תשתית עובדתית מהימנה ומשכנעת בדבר גובה חובם האמיתי לתובעת, ולא מן הנמנע כי קיימת יתרת חוב לחובת הנתבעים. אף אין צריך לומר, כי הדעת אינה נוחה מכך שאזרחים אשר לא הקפידו לשלם את חובותיהם לרשות במהלך השנים לא יחוייבו בתשלום, ונמצא הציבור כולו משלם את המחיר. יחד עם זאת, עפ"י ההלכה הפסוקה, על מנת לסתור את חזקת התקינות המנהלית לא נדרש מן הנתבעים להציג פירוט סדור ושלם של יתרת חובם העדכנית, אלא רק לערער, במידה הנדרשת, את מהימנות רישומי המועצה. יש לזכור כי על המועצה – ככל תובע וביתר שאת בהיותה רשות ציבורית – מוטל הנטל להוכיח את תביעתה, ובכלל זאת את שיעורו של החוב. משכשלה התובעת בנטל זה, הרי שדין תביעתה להידחות.
סוף דבר בית המשפט הנכבד דחה את התביעה ופסק כי העירייה תישא בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.
הנתבעים העלו טענות שונות גם לגבי גובה החוב, לרבות טענות כי שילמו במהלך השנים את החוב, ולבקשת הרשות להתגונן צורפה חוות דעת חשבונאית מטעם הנתבעים, אשר לפיה יתרת חובם של הנתבעים למועצה עומדת על סך של 8,129 ₪. בעקבות הדיון שהתקיים בבקשת הרשות להתגונן, הוסכם כי יינתן פסק דין חלקי על סכום החוב הנ"ל אשר אינו שנוי במחלוקת, ותינתן לנתבעים רשות להתגונן על יתרת החוב.
בית המשפט הנכבד קבע כי כתב התביעה הוגש באופן לקוני, מבלי שניתן להבין ממנו מהם מרכיבי החוב – לא לפי שנים ולא לפי סוגי החוב. גם לאחר שנדרשה המועצה, להגיש תעודת עובד ציבור המפרטת את רכיבי החוב, הוגשה מטעם המועצה תעודת עובד ציבור לקונית, המפרטת (ביחס למספר הנכס העיקרי)– לכל אחת מן השנים, את סכום החוב השוטף הכולל הנומינלי לאותה שנה, ואת הסכום העדכני נכון ליום הגשת התביעה. יחד עם זאת, לא פורט באותה טבלה מהם רכיבי החוב. כך, וכפי שעלה מחקירת העד מטעם העירייה, בעוד שחוב הארנונה השוטף (שאין חולק כי הוא מרכיב החוב העיקרי) עמד על פחות ממחצית הסכום שנרשם כיתרת חוב נומינלי שוטף לאותה שנה (למעט בשנת 2010) – לא ניתן למצוא פירוט למרכיבי החוב האחרים. על כך יש להוסיף, כי המועצה לא צירפה לראיותיה את המסמכים "מחוללי החוב" עצמם. ויוער, כי אין מדובר רק בחוב ארנונה, אלא גם בחובות בגין שירותים ו/או היטלים נוספים (מים, ביוב, שמירה וכיוצ"ב) אשר לא ברור מה הבסיס לגבייתם ולחישוב שיעורם.
בית המשפט הנכבד חזר על ההלכה הידוע כי הרישום בספרי המועצה נהנה מחזקה לכאורה כי הוא משקף נאמנה את חובם של הנתבעים. חזקה זו נסמכת הן על החזקה הכללית בדבר התקינות המנהלית והן על חזקה מן הדין (ראו סעיף 318 לפקודת העיריות [נוסח חדש] ביחס לחובות ארנונה וסעיף 323א לאותה פקודה ביחס לחובות מים). נוסף על כך, מהווים תדפיסי החוב שהופקו ממחשבי המועצה "רשומה מוסדית". ואולם, חזקות אלו אין בהן אלא כדי להוות ראיה לכאורה בלבד לגובה החוב, הניתנת לסתירה ע"י הנתבעים.
בית המשפט הנכבד פסק כי בענייננו, עמדו הנתבעים בנטל המוטל עליהם לסתור את החזקה, ולמצער "לסדוק" אותה, כדרישת ההלכה הפסוקה, ומשלא ניתן מענה מניח את הדעת מטעם המועצה לתמיהות ולסתירות עליהן הצביעו הנתבעים, הרי שהוטה מאזן ההסתברויות באופן המצדיק דחיית התביעה. כך, הנתבעים הצביעו על תמיהה ממשית, העולה כבר ממסמכי המועצה עצמם, מהעובדה כי בשורת החוב לשנת 2005 נרשמה יתרת חוב בסכום ניכר (למעלה מ – 50,000 ₪) שאינה מתיישבת עם נתוני החוב לשנים אחרות, ואשר אין חולק כי אין היא משקפת את יתרת החוב לאותה שנה. אמנם, בתעודת עובד הציבור שהוגשה מטעמו, כמו גם בחקירתו הנגדית – הבהיר מר לבב כי יתרה זו משקפת את סכום החוב הנומינלי לשנים 2005-2008 (כולל), ואולם, לא ניתן – לא בתעודת עובד הציבור, לא בתצהיר עדותו הראשית של מר לבב ולא בחקירתו הנגדית – הסבר מניח את הדעת מדוע זה נרשם במחשבי המועצה סכום זה כולו כיתרת חוב לשנת 2005. יתרה מכך. בחוות הדעת שהוגשה מטעמם – וצורפה כבר לבקשת הרשות להגן – הצביעו הנתבעים על מספר כשלים ותמיהות נוספים בתדפיסי המועצה. ראוי לציון בעיקר הנתון המשמעותי אשר, עפ"י חוות דעתו של מר סדובניק, גרם ליצירת יתרת חוב משמעותית לחובת הנתבעים, והוא סכום בגובה 31,149.4 ₪, אשר מצויין בעמ' 74 לעותק תדפיסי המועצה שהועבר לידיו כ"יתרת חוב מועברת" לשנת 2005. כפי שציין מר סדובניק בחוות דעתו (ראו סעיף 8(ח) לחוות דעתו), סכום זה אינו מקבל פירוט כלשהו ואינו מופיע ביתרות לשנים שקדמו לשנת 2005 ואף לא בשנים לאחר מכן.
הנה כי כן, עלה בידי הנתבעים לסדוק את החזקה בדבר תקינות רישומי המועצה, וזאת בהצביעם על מספר סתירות ותמיהות ברישומי העירייה, אשר גובו בחוות דעת, ואשר לא זכו לכל הסבר מצד המועצה. אכן, הנתבעים לא הצליחו להעמיד בפני בית המשפט תשתית עובדתית מהימנה ומשכנעת בדבר גובה חובם האמיתי לתובעת, ולא מן הנמנע כי קיימת יתרת חוב לחובת הנתבעים. אף אין צריך לומר, כי הדעת אינה נוחה מכך שאזרחים אשר לא הקפידו לשלם את חובותיהם לרשות במהלך השנים לא יחוייבו בתשלום, ונמצא הציבור כולו משלם את המחיר. יחד עם זאת, עפ"י ההלכה הפסוקה, על מנת לסתור את חזקת התקינות המנהלית לא נדרש מן הנתבעים להציג פירוט סדור ושלם של יתרת חובם העדכנית, אלא רק לערער, במידה הנדרשת, את מהימנות רישומי המועצה. יש לזכור כי על המועצה – ככל תובע וביתר שאת בהיותה רשות ציבורית – מוטל הנטל להוכיח את תביעתה, ובכלל זאת את שיעורו של החוב. משכשלה התובעת בנטל זה, הרי שדין תביעתה להידחות.
סוף דבר בית המשפט הנכבד דחה את התביעה ופסק כי העירייה תישא בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.