עדכון פסיקה מיום 26.4.2018
אין בכוחם של הליכי גבייה מנהליים שנקטה רשות מנהלית כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות בהליך אזרחי שנקטה הרשות לשם גביית החוב רעא 4302/16 עיריית ירושלים נ’ פרידמן צבי, בית המשפט העליון כבוד השופט נ’ הנדל, [...]
אין בכוחם של הליכי גבייה מנהליים שנקטה רשות מנהלית כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות בהליך אזרחי שנקטה הרשות לשם גביית החוב רעא 4302/16 עיריית ירושלים נ’ פרידמן צבי,
בית המשפט העליון כבוד השופט נ’ הנדל, כבוד השופט נ’ סולברג, כבוד השופט ד’ מינץ ‘ 16.4.2018
בית המשפט העליון דן בבקשת רשות ערעור שעניינה בשאלה האם הליכי גבייה מנהליים שננקטו על ידי רשות מנהלית עוצרים את מרוץ ההתיישנות בהליך אזרחי, שננקט על ידי הרשות המנהלית לשם גביית החוב.
בית המשפט העליון מפי כבוד השופט הנדל ציין כי רשות מינהלית רשאית לנקוט בשני סוגי הליכים לשם גביית חובות מסוימים – הליך מינהלי (כגון משלוח התראות או עיקול נכסים על ידי הרשות) והליך אזרחי (כגון הגשת תובענה בבית המשפט בסדר דין מקוצר ובקשת סעדים שונים). בענייננו מדובר בסכסוך סביב חוב ארנונה בגובה של כ-106,000 ש"ח, שנוצר בין השנים 2008-2000. בשנת 2015 הגישה העיריה תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום, במסגרתה ביקשה לחייב את המשיב בתשלום החוב. המשיב, שאינו מיוצג בהליכים, הגיש בקשת רשות להתגונן. הוא טען, בין היתר, להתיישנות החוב, שכן חלפו למעלה מ-15 שנים מיום התגבשותו עבור השנה הראשונה, שנת 2000, ולמעלה משבע שנים ממועד התגבשותו ביחס לשנה האחרונה, בתחילת שנת 2008. העירייה טענה בתשובתה לבקשה כי התביעה לא התיישנה מפני שלאורך השנים ננקטו הליכי גבייה מינהליים, אשר לשיטתה עצרו את מרוץ ההתיישנות. בית משפט השלום דחה כאמור את תביעת העירייה לנוכח התיישנות החוב. נפסק כי אין בהליכי גבייה מינהליים אותם נוקטת רשות, לצורך גביית חוב, כדי להשפיע על מרוץ ההתיישנות לעניין הגשת תובענה אזרחית בגין אותו החוב. בנמקו את הכרעתו התייחס בית משפט השלום להוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות, או: החוק), ובעיקר להוראת סעיף 15 לחוק, הנוגעת להשעיית מרוץ ההתיישנות במקרה של תובענה שנדחתה. גם בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה העירייה על פסק הדין. בית המשפט המחוזי דחה את הפרשנות שביקשה העירייה להעניק לפסק דינו של בית משפט זה ברע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית, פ"ד סד(1) 215 (2010) (להלן: עניין נסייר) וקבע כי לא ניתן לגזור מהלכת נסייר מסקנה לפיה הליכי גבייה מינהליים והליכים אזרחיים חד הם לצרכי חוק ההתיישנות.
בית המשפט העליון הנכבד הדגיש כי בלב בקשת העירייה המונחת לפניו, ניצבת אותה הטענה שהליכי גבייה מינהליים עוצרים את מרוץ ההתיישנות לעניין הגשת תובענה אזרחית בפני בית משפט. לשיטתה, מסקנה זו עולה בקנה אחד הן עם פסיקת בית משפט זה והן עם פסיקות שונות בערכאות הדיוניות. העירייה טוענת כי בהלכת נסייר הנזכרת לעיל נקבע שהמונח "תובענה" בסעיף 2 לחוק ההתיישנות כולל גם הליכי גבייה מינהליים. בהתאם, הואיל ועל פרשנות החוק להיות אחידה והרמונית – אף את מונח "תובענה" בסעיף 15 לחוק יש לפרש לשיטתה ככולל הליכי גבייה מינהליים.
במהלך הדיון פנה בית משפט העליון הנכבד ליועץ המשפטי לממשלה, מכוח סמכותו בהתאם לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש]. עמדת היועץ היא, בדומה לפסיקת בתי משפט קמא בענייננו, כי הליכי גבייה מינהליים אינם צריכים להשפיע על מרוץ ההתיישנות להגשת תובענה אזרחית לבית המשפט.
בית המשפט העליון הנכבד דן בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פיה זו מאחר שלטעמו זוהי שאלה משפטית עקרונית ובעלת משמעות רחבת-היקף, שאינה מצומצמת אך לעניינם הפרטי של הצדדים.
בית המשפט העליון הנכבד ערך ניתוח תכליתי של חוק ההתיישנות ופסק כי הוא אינו מאפשר לרשות להקפיא את מרוץ ההתיישנות באמצעות ביצוע הליכי גביה. תכליתו של סעיף 15 לחוק שלובה באופן ניהולם של הליכים בערכאה שיפוטית. לא נובעת ממנו התוצאה של הקפאת מניין ימי ההתיישנות לנוכח הליכי גביה מינהליים חד-צדדיים שונים, הכוללים גם משלוח התראות או התניית העברת זכויות בתשלום. הלכה למעשה, יוצא כי עשוי להיות תרחיש שבו בשלב מסוים ייחסם הנתיב של הגשת תובענה אזרחית בפני הרשות מפאת התיישנות עילת התביעה; ומנגד, ועל פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה – נתיב הגבייה המינהלית עשוי להיוותר פתוח בפניה, ככל שנקטה הליכי גבייה מתאימים והוחלט כי מרוץ ההתיישנות במסלול המינהלי הושעה.
סוף דבר פסק בית המשפט הנכבד כי ככל שעסקינן במרוץ ההתיישנות בהליך אזרחי, הליכי גבייה מינהליים אינם עוצרים או מאפסים את המרוץ. כפועל יוצא, בנסיבות המקרה הפרטני, מסקנת בתי משפט קמא לפיה תביעתה של העירייה נגד המשיב התיישנה – תעמוד על כנה. כאמור, וכעולה מהלכת סלומון, יינתן בתיק זה ובדומיו משקל להגשתה של תובענה אזרחית על ידי הרשות במסגרת מרוץ ההתיישנות של הליכי הגבייה המינהליים, כך שפרק הזמן שבו הייתה התובענה האזרחית תלויה ועומדת לא בהכרח ייזקף לחובת הרשות.