מקרים בהם ייצור התוכנה אינו מיועד למכירה כסחורה אלא רק משמש כבסיס למתן שירות לא יסווגו בתי העסק ‘כבתי תוכנה’ עמ”נ 11846-01-17 טרקס מערכות בע”מ נ’ מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים, כבוד השופטת מיכל אגמון גונן, 11.04.18

בית-משפט לעניינים מנהליים דן בערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל-אביב-יפו מיום 16.11.16, בה נדחה ערר שהגישה המערערת על החלטת המשיב לסווג לצרכי ארנונה את הנכס המצוי בחזקתה בסיווג "בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר". לטענת המערערת, שימושה בנכס הוא לצורך פיתוח וייצור תוכנה ומשכך הסיווג המתאים לנכס הוא "בית תוכנה", כקבוע בסעיף 3.3.3 לצו הארנונה של עיריית תל-אביב-יפו. המערערת, טראקס מערכות בע"מ, הינה, על פי טענתה, חברה העוסקת בפיתוח פלטפורמה טכנולוגית לניתוח נתונים ממידע הקיים ברשתות החברתיות באינטרנט. בכלל זאת, פיתחה המערערת תוכנה מתקדמת לניתוח השפעתו של פרסום ברשת האינטרנט, אשר סורקת את המידע העצום והמתחדש באופן בלתי פוסק ברשתות החברתיות וביכולתה לזהות ולכמת השפעות של פרסום ברשתות אלו. בנוסף, פיתחה המערערת תוכנה לאיתור פרופילים של משתמשי קצה, אשר ביכולתה לאפיין את ציבור הגולשים באזור מסוים, בו מתעניין גורם המעוניין לפרסם ברשת האינטרנט. הנכס של המערערת בשטח של 342 מ"ר מצוי ברחוב אחד העם 14 בתל-אביב.
לפני ועדת הערר הוגש תצהיר מטעם מנהל הפיתוח במערערת, שאליו צורפו המסמכים הבאים: דו"ח ביקורת בנכס מטעם העירייה; אישור המדען הראשי למתן תמיכה בהוצאות המחקר והפיתוח של המערערת; דוגמה להסכם התקשרות בין המערערת לבין לקוחותיה; דוחות כספיים לשנים 2013 ו-2014 ומאזן בוחן לשנת 2015; פרופיל החברה של המערערת (העתק תצהיר מנהל הפיתוח במערערת צורף כנספח 2 לערעור שלפני. העתקי המסמכים שצורפו לתצהיר צורפו כנספחים 3-7 לערעור). מטעם המשיב הוגש תצהיר המתבסס על סיור מיום 29.4.15 שערך המפקח מטעם המשיב בנכס.  מנהל הפיתוח במערערת נחקר על תצהירו, והצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. ועדת הערר קבעה, כי לאחר ששמעה את טענות הצדדים ועיינה בסיכומי הצדדים ובאסמכתאות שהוגשו מטעמם, המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי עיקר פעילותה הוא ייצורי, כנדרש בצו הארנונה ודין הערר להידחות.
בית המשפט הנכבד קבע כי סעיף 3.3.3 לצו הארנונה הרלבנטי לענייננו חל על בתי תוכנה "שעיסוקם העיקרי הינו ייצור תוכנה". המערערת אינה חולקת על כך שעל מנת לבוא בגדרה של ההגדרה "בית תוכנה" שבצו הארנונה נשוא ענייננו, יש לעמוד בשני תנאים מצטברים והם: כי בנכס מתבצע ייצור תוכנה, וכי ייצור תוכנה הוא העיסוק העיקרי בנכס. המערערת חולקת על האופן שבו יישמה ועדת הערר את העובדות שהוצגו לפניה בבואה להכריע בשאלה, האם תנאים אלה מתקיימים בענייננו. כידוע, הלכה פסוקה היא, כי היקף הביקורת השיפוטית של בית משפט הנכבד, היושב כערכאת ערעור על החלטת ועדת הערר, הינה מצומצמת. בית המשפט הנכבד פסק כי יש לדחות את טענות המערערת, ככל שהן מופנות כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו בהחלטת ועדת הערר, ובכלל זאת: קביעת ועדת הערר כי המערערת פיתחה תוכנה אשר ניתנת להורדה באתר האינטרנט שלה ולהתקנה על גבי מחשבים אישיים; כי מעדותו של עד המערערת עולה, כי פעילותה של המערערת אינה ייצור תוכנה בלבד, כי אם מתן שירותים; כי המערערת אינה מוכרת את התוכנה, אלא גובה תמורה בגין השירותים שהיא נותנת על בסיס התוכנה; כי בהתאם לדוחותיה הכספיים של המערערת מגמת הפיתוח הינה בירידה ואילו מגמת שיווק ומכירות, אף אם אינה מתבצעת בארץ, הינה בעלייה; כי מסגרת ההתקשרות בין המערערת לבין לקוחותיה מבססת את המסקנה, כי פעילות המערערת אינה בעיקרה ייצור תוכנה, וכי כך גם לאור מצבת כוח האדם במערערת; כי המערערת לא הציגה ראיות כלשהן שיכולות להעיד כי עיקר הכנסותיה הן מייצור תוכנה.
בית המשפט הנכבד פסק כי המערערת אינה מייצרת תוכנות למכירה כסחורה, אלא פיתחה תוכנה אשר סורקת את מסדי הנתונים האדירים של הרשתות החברתיות במטרה לאסוף מידע אודות מיליוני משתמשי קצה. תוכנה זו מאפשרת למערערת להעניק שירות ללקוחותיה, המבוסס על המידע המתקבל באמצעות התוכנה. כך, לקוחות החברה יכולים לבחור מילה או נושאים שונים והמערכת יודעת לנטר ברשת האינטרנט אזכורים של נושאים אלו, כך שהלקוח יכול לקבל מושג רחב לגבי יחסם של הגולשים אל הנושא המדובר. מכאן, שהמערערת מספקת ללקוחותיה שירותים שמטרתם מקסום הפרסום ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות, ואין עיסוקה בייצור תוכנה.
לאור כך, קבע בית המשפט הנכבד כי החלטת ועדת הערר לפיה אין לסווג את המערערת כ"בית תוכנה" הינה החלטה סבירה וראויה ואין מקום להתערב בה.
בנוסף בית המשפט הנכבד העיר כי באשר לטענת המערערת, שלפיה יש להעדיף את הסיווג הספציפי של "בית תוכנה" על הסיווג השיורי שבצו הארנונה. גם טענה זו דינה להידחות. בעקבות פסק הדין בעניין מישל מרסייה, תוקן צו הארנונה של עיריית תל-אביב-יפו, כך שהסיווג השיורי בצו הורחב, ולמילים "בניינים שאינם משמשים למגורים", הוספו המילים "לרבות משרדים, שירותים ומסחר". תוספת זו בצו מגדירה סיווג ספציפי למשרדים, שירותים ומסחר, כך שלא מדובר עוד לגביהם על סיווג שיורי.