בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
בפני כב' השופט רון סוקול, סגן נשיא    

בית המשפט המחוזי קיבל עתירה כנגד חיובי העותרת בארנונה בגין החזקה במתקנים הסולאריים המשמשים ליצור חשמל על גגות מבנים המשמשים למסחר ותעשיה. בנסיבות המקרה, הגשת העתירה במועד שהוגשה אינה נגועה בשיהוי המצדיק את סילוק העתירה על הסף ולא נוצר מחסום המשתיק את העותרת מלהעלות טענותיה. עמדת העירייה לפיה היה עליה לבקש ולקבל את אישור השרים לתיקון צו המיסים ולקביעת סיווג חדש בהעדר סיווג נפרד ומתאים בצו הארנונה למתקנים, הייתה מוטעית. מקום שבו סבורה הרשות כי אין סיווג מתאים לחיובו של נכס וכי עליה לקבוע סיווג חדש לראשונה, אין צורך בקבלת אישור. הדרישה לאישור השרים הייתה רלבנטית רק אם העירייה ביקשה לסטות מגבולות התעריפים המזעריים או המרביים על פי התקנות. החלטת העירייה, שניתנה לאחר שבקשתה לאישור השרים נדחתה, לשוב ולאתר סיווג ספציפי בין הסיווגים הקיימים, הייתה מנוגדת לעמדתה המקורית והביאה לתוצאה בלתי סבירה. לפיכך, יתוקנו חיובי הארנונה שהוטלו על העותרת לגבי החזקתם של המתקנים.
באשר לרטרואקטיביות החיובים, משלוח דרישות תשלום במהלך שנה, באופן שכולל יישום של החלטה מנהלית חדשה, כשהחיוב מתייחס לכל השנה הוא חיוב רטרואקטיבי, אך לא כל חיוב רטרואקטיבי הוא חיוב פסול שיש לבטלו. בנסיבות דנן, אף שמדובר בחיוב בדיעבד, אין בו כל פסול לאור ידיעת העותרת במועד מוקדם יותר ממשלוח דרישות התשלום, כי העירייה מבקשת לחייב כל מחזיק במתקנים סולאריים בתשלום ארנונה.
העירייה סברה כבר בשנת 2011 כי המתקנים אינם כלולים באף אחד מהסיווגים הקיימים. העובדה שהעירייה לא חייבה את המתקנים עד לשנת 2014 מעידה שהעירייה חשבה כי אין סיווג מתאים. עם זאת, העירייה טעתה לחשוב כי נדרש אישור לקביעת סיווג חדש. הדרישה לאישור השרים הייתה רלבנטית רק אם העירייה ביקשה לסטות מגבולות התעריפים המזעריים או המרביים על פי התקנות.