חיוב בארנונה בגין שטח שעל חלקו רשומה זיקת הנאה לטובת הציבור ולגביו נטען כי הוא רחוב
עמ”נ 29791-10-17 נ.ת.מ. ניהול סי. ויו בע”מ נ’ בעיריית הרצליה
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים,כבוד השופט ארז יקואל, 3.7.18

בית המשפט לעניינים מנהלים דחה ערעור מנהלי שהגישה המערערת על חיובה בארנונה בגין שטח שעל חלקו רשומה זיקת הנאה לטובת הציבור ונטען לגביו כי הוא רחוב.
המערערת ערערה על חיובה בארנונה בגין השטח, בטענה כי מדובר ברחוב, אשר פטור מתשלום ארנונה. למולה, טענה המשיבה כי מדובר בשטח העונה לסיווג שבסעיף 9.3. לצו הארנונה של עיריית הרצליה, הקובע כי:
"שטח חלקת אדמה עליה עומד בניין שאינו בניין מגורים והוא אחד מהבניינים המפורטים בפרקים 2 עד 6, פרקים 11 עד 12 להלן, למעט פרק 4, והשטח משמש בניין כגינה או חצר או לכל צורך אחר לאותו בניין, עד 10 דונם, למעט קרקע המשמשת לתחנת דלק".
ועדת הערר קבעה, כי אין חולק שרחוב פטור מתשלום ארנונה, אלא שרחוב מוגדר בסעיף 269 לפקודת העיריות כנכס שהנהנה העיקרי מן השירותים הניתנים לו על ידי הרשות הוא הציבור הרחב. הוטעם, כי המבחן לסיווגו של השטח הוא מבחן הנהנה העיקרי, במסגרתו נבדק מיהו הנהנה העיקרי מאותו אזור השנוי במחלוקת. כן הוטעם, שיש לעשות שימוש מצומצם במבחן זה וכי יישומו על נסיבות המקרה הנדון, מוביל למסקנה שהנהנה העיקרי מהשטח הנדון היא המערערת. הובהר כי המדובר בשטח מרוצף, כי הוא מופרד מהמדרכה הציבורית ומהחניון הציבורי, כי הוא איננו צמוד לרחוב וכי הוא כולל מקומות ישיבה, כיסי צמחייה ועמודי תאורה, באופן הנחזה כמעין חצר של בנייני המשרדים. ביחס לאזור הפנימי של השטח, קבעה הועדה כי מדובר בחניון וכביש גישה אליו, הכולל מחסומים וביתן וכי אין סיבה נראית לעין שהוא ישמש ציבור אשר מצוי אינו בדרכו אל בנייני המשרדים או מהם.

האם השטח עונה להגדרת "רחוב"
הוראת סעיף 8 לחוק ההסדרים קובעת כי מועצה מוסמכת לחייב מחזיקי "נכסים" בתחומה בתשלום ארנונה כללית.
"רחוב", כהגדרתו לעיל, הוחרג מהגדרת המונח "נכסים" ולכן הוא אינו בר חיוב בארנונה. הרציונל הנעוץ בכך הוא, שכאשר הנהנה העיקרי מהנכס הוא הציבור הרחב – ראוי שהוא יישא בעלות השירותים שמספקת הרשות המוניציפאלית לאותו הרחוב.
"בדרך כלל, אף בנכס שהנהנה העיקרי ממנו הוא ציבור בלתי מסוים מפיק מחזיק הנכס הנאה מסוימת מן הנכס שברשותו. מנגד, אף במקום שבו מוטל החיוב במס הארנונה על המחזיק בנכס בלבד- לגבי "נכסים" שאינם "רחוב"- ברור שגם ציבור בלתי מסוים נהנה במידה זו ואחרת מן השירותים הניתנים לנכס. אלא, שלנוכח הקושי למדוד את הנאתם היחסית של המחזיק בנכס ושל הציבור הרחב מן השירותים הניתנים לנכס, תוטל הארנונה על הנהנה העיקרי בלבד. מכאן, ש"רחוב" לצורך הגדרת נכסים בסעיף 269 לפקודת העיריות הוא נכס שהנהנה העיקרי מן השירותים הניתנים לו על ידי הרשות המקומית הוא הציבור הרחב".

חובת התשלום על המחזיק שהוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. השאלה מיהו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, היא שאלה שבעובדה ובחינתה אינה טכנית-כמותית, אלא "ניתוח מהותי של הזיקות אשר במסגרתו יש ליתן משקל יתר לאותן זיקות המשקפות שימוש בנכס והנאה משירותי הרשות.
נראה כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת הערר לפיה השטח משמש בעיקר את באי המבנים, הוא נחזה כמעין חצר שלהם שאף מרוצפת בשונה מהרחוב וחלקו משמש כחניון וכביש גישה אליו, הכולל מחסומים וביתן. בנסיבות בהן המערערת נחזית כבעלת הזיקה הקרובה ביותר לשטח, אני סבור כי אין בכוחה של האינדיקציה בדמות זיקת ההנאה, לכשעצמה, כדי להוציא את החלטת ועדת הערר אל מחוץ למתחם הסבירות המנהלי.