נדחה ערעור מינהלי על החלטתה של ועדת הערר, אשר קבעה כי המשיב זכאי לשיעורי ארנונה מופחתים לפי סעיף 5(ב) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938
עמ”נ 47660-07-17 עירית תל-אביב-יפו נ’ בית בנימיני קרמיקה,
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים, כב’ השופט חגי ברנר, סגן נשיא,12.04.18

בית המשפט לעניינים מנהליים דן בערעור מינהלי שהגיש מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב-יפו על החלטתה של ועדת הערר, אשר קבעה כי המשיב זכאי לשיעורי ארנונה מופחתים לפי סעיף 5(ב) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938. המשיב הוא הקדש ציבורי רשום כדין אצל רשם ההקדשות, לפי חוק הנאמנות, תשל"ט- 1979, שמטרתו קיום פעילות חינוכית ואומנותית בתחום הציור, הפיסול והקרמיקה. המשיב הוא בעל הזכויות והמחזיק בבנין בשטח של כ- 422 מ"ר ברח' העמל 17 בתל אביב. המשיב ביקש לקבל פטור חלקי מתשלומי ארנונה, מכוחם של סעיפים 5(ב) ו-5(י) לפקודה, בגין שנות המס 2015- 2017. מנהל הארנונה דחה את דרישתו. על החלטה זו הגיש המשיב ערר שנדון בפני ועדת הערר. הערר התקבל באופן חלקי. ועדת הערר דחתה את הערר בכל הנוגע לבקשתו של המשיב לקבל פטור חלקי לפי ס' 5(י) לפקודה, אך נעתרה לערר וקבעה כי הנישום זכאי לפטור חלקי לפי ס' 5(ב) לפקודה. הועדה קבעה כי המשיב הוכיח כי מטרתו בניהול הנכס אינה למטרות רווח. עוד קבעה הועדה כי הזכאות לפטור חלקי אינה נשללת מחמת העובדה שבנכס מתקיימת פעילות של עמותה המפעילה בצוותא עם ההקדש תצוגות משותפות בשטח של כ- 90 מ"ר בגלריה, וכי גם העמותה אינה פועלת למטרות רווח. המערער טוען כי ככלל, פטור מתשלום ארנונה יינתן בצמצום. במקרה של ספק, אין מקום למתן פטור. עוד טוען מנהל הארנונה כי המשיב כלל איננו הקדש לצרכי צדקה, אלא הקדש לצרכי תרבות ואמנות, ולכן איננו זכאי לפטור לפי ס' 5(ב) לפקודה.
בית המשפט הנכבד הביא את ס' 5 לפקודה:
"הנכסים דלקמן יהיו פטורים מהארנונה הכללית דהיינו: …
(ב) כל בנין, קרקע פנויה או קרקע תפושה של הקדש לצרכי צדקה שנוסד בתור כזה, בפני בית דין דתי או עפ"י פקודת ההקדשות לצרכי צדקה ושאין מנהלים אותו למטרות ריווח, או של הקדש לצרכי חינוך שפירותיו משמשים אך ורק להחזקת בתי ספר;"
מכאן שישנם שני תנאים מצטברים המזכים בקבלת פטור לפי ס' 5(ב) לפקודה: התנאי הראשון הוא שמדובר בנכס המוחזק על ידי הקדש לצרכי צדקה, והתנאי השני הוא שאין מנהלים אותו למטרות רווח.  בית המשפט הנכבד הדגיש כי ועדת הערר קבעה כענין שבעובדה כי המשיב הוא אכן הקדש שהוקם לצרכי צדקה וכי אין הוא מנוהל למטרות רווח. מדובר בקביעות עובדתיות מובהקות, שלא נמצא כל יסוד להתערב בהן. בית המשפט הנכבד קבע כי הועדה צדקה בקביעת הממצאים העובדתיים הללו. הראיות מעידות כי אכן המשיב הינו הקדש שהוקם לצרכי צדקה. יעידו על כך, בין השאר, דבר רישומו של המשיב בפנקס ההקדשות וכן הצוואה של גב' יהודית בנימיני ז"ל, מי שיצרה את ההקדש במסגרת צוואתה. גם נסח רישום המקרקעין של הנכס מאשש עובדה זו. עוד צדקה הועדה בקביעתה כי המונח "צדקה" בהקשר להקדש, אין פירושו שההקדש נדרש לסייע לנזקקים בלבד.
נותרה על הפרק השאלה האם העובדה שהמשיב מתיר לעמותת אומנים יוצרים בישראל (להלן: "העמותה"), להשתמש יחד עימו בשטח של כ- 90 מ"ר בגלריה, לצורך קיום תצוגות משותפות למשיב ולעמותה, מצדיקה את שלילתו של הפטור לפי ס' 5(ב) לפקודה. הועדה סברה שהדבר איננו מצדיק את שלילת הפטור, משום שגם העמותה מוכרת כמלכ"ר, מקבלת תרומות לפעילותה, ואינה פועלת למטרות הפקת רווחים. בית המשפט הנכבד פסק כי יש להביא בחשבון כי לא מדובר בחזקה בלעדית שניתנה לעמותה בשטחו של הנכס, אלא בשימוש משותף יחד עם המשיב, המתייחס לשטח מצומצם יחסית מתוך שטחו הכולל של הנכס (שהינו כ- 422 מ"ר), לצורך מטרות אמנותיות דומות לאלו של המשיב (תצוגות אמנות משותפות), ועל ידי גוף שהועדה קבעה כי אף הוא פועל שלא למטרות רווח. לפי קביעת הועדה, העמותה אף נתמכת כספית הן על ידי עירית תל אביב והן על ידי משרד התרבות והספורט. גם העובדה שהעמותה משלמת למשיב דמי שימוש בנכס, אינה משנה מסקנה זו, משום שמדובר בהשתתפות בהוצאות המשיב ולא בגבייה לשם הפקת רווחים. אין ספק שהפעילות הדומיננטית בנכס היתה ונותרה של המשיב ולא של העמותה. זאת ועוד, סעיף 5(ב) לפקודה אינו מתנה את קבלת הפטור בחזקה בלעדית וייחודית של ההקדש בנכס. התנאי הוא שמדובר בבנין של הקדש, שאין מנהלים אותו, את ההקדש, למטרות רווח. תנאי זה מתקיים במלואו גם אם המשיב התיר במקרה דנן שימוש לעמותה במקצת השטח ואף גבה בגין כך דמי שכירות סמליים. בית המשפט הנכבד קבע עי הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיב בסך של 20,000 ₪.