פטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין חל רק על מי שמפעיל מוסד חינוכי ברישיון לפי חוק הפיקוח – 
הגם שהתנאי בדבר קיומו של רישיון אינו מופיע במפורש בסעיף הפטור
ברמ 3433/18 ‏ ‏ישיבת תורה ויראה נ’ מנהל הארנונה של עיריית ירושלים
בבית המשפט העליון, כבוד השופטת ד’ ברק-ארז, 26.6.2018

בית המשפט העליון דן בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מינהליים על אודות פרשנותו ויישומו של סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938. סעיף זה מעניק פטור מתשלום ארנונה בגין נכס המשמש למוסדות חינוך. עמותת "ישיבת תורה ויראה", מחזיקה בנכס שמשמש כ"ישיבה ובית מדרש" לילדים ובני נוער מתחת לגיל 18 בירושלים. לטענתה, היא זכאית לפטור מלא מתשלום ארנונה כמי שמפעילה מוסד חינוכי. מנגד, מנהל הארנונה של עיריית ירושלים, סבור כי אין מקום ליתן למבקשת פטור כאמור מאחר שהמוסד החינוכי בנכס מופעל ללא רישיון לפי חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-19690.
ועדת הערר קיבלה את עררה של המבקשת, בדעת רוב. העירייה ערערה על החלטתה של ועדת הערר, ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי מטעמים של שמירה על שלטון החוק ומניעת מצבים של "חוטא יצא נשכר", ראוי לפרש את סעיף הפטור כחל רק על מי שמפעיל מוסד חינוכי ברישיון לפי חוק הפיקוח – הגם שהתנאי בדבר קיומו של רישיון אינו מופיע במפורש.
בית המשפט העליון הנכבד פסק כי יש לדחות את הבקשה מאחר ובנסיבות העניין לא מתקיימת עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". למעלה מן הצורך קבע כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם הפרשנות שאומצה על-ידי בית משפט זה בהקשרים קרובים. יש לנקוט גישה מצמצמת בפרשנות הוראות חוק העוסקות בפטורים והנחות מארנונה, בשים לב לעקרון השוויון התומך בנשיאה שווה בנטל המס וכן כי יש היגיון בהענקת פטור מתשלום ארנונה לפעילות שנעשית כדין, על מנת ליצור תמריצים ראויים לעמידה בדרישות החוק.