פס"ד של משרדנו מיום 19.12.2018

ייצגו עו"ד איצקוביץ ועו"ד חליבה תו"ב 42614-03-17 לתכנון ובנייה פרדס חנה נ' החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ  בית משפט השלום בחדרה, לפני כב' השופט אהוד קפלן,  19/12/18 בית משפט השלום זיכה את הנאשמת. הנאשמת היא [...]

ייצגו עו"ד איצקוביץ ועו"ד חליבה

תו"ב 42614-03-17 לתכנון ובנייה פרדס חנה נ' החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ 
בית משפט השלום בחדרה, לפני כב' השופט אהוד קפלן,  19/12/18

בית משפט השלום זיכה את הנאשמת. הנאשמת היא חברה לאספקת גז אשר החזיקה והשתמשה בשכירות מאת הבעלים במתחם לאחסנת מכלי גז. על פי הנטען בכתב האישום ייעוד הקרקע על פי תוכנית המתאר הוא חקלאי ולכן הנאשמת עשתה שימוש במקרקעין ללא היתר ובסטייה מהוראות תוכנית המתאר. הוראת החיקוק המיוחסת לנאשמת הינה שימוש במקרקעין ללא היתר ובסטייה מתוכנית מתאר לקרקע חקלאית. אין מחלוקת כי בתקופה הרלוונטית היה בחלקה מחסן גפ"מ שהיתה מכולה והיה מבנה לשומר. המחלוקת הינה האם הדבר נעשה ללא היתר כדין או שנעשה בהיתר. בית המשפט סבור שעומדת לנאשמת הגנה מן הצדק. לאחר שימוש של 20 שנה במחסן הגפ"מ מול עצימת עיניים של הרשויות ובכלל זה המועצה המקומית- שגבתה ארנונה על אותו מחסן גפ"מ במשך כל התקופה – ניתן לומר כי השיהוי הבלתי מוסבר בנקיטת ההליכים הפליליים הוא שערורייתי ומקומם, במיוחד לאור הכשל שנפל בהתנהגות הרשות כאשר בזמנו חתם מהנדס הוועדה על מסמך שתוכנו מטעה. אף אם סבורה הועדה כי מחסן הגפ"מ הוא מפגע שיש לסלקו ניתן היה לעשות זאת בהליך אחר ולאו דווקא בכתב אישום ההופך את הנאשמת לעבריינית היה ותורשע. בכל אופן- מחסן הגפ"מ נסגר עוד בטרם ניתנה תשובה לאישום כאן ולכן ההתעקשות על הליך פלילי והרשעה מקוממת.

עמ"נ 14718-05-18 חברת מבני תעשיה בע"מ נ' עיריית ערד
בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע,כב' השופטת יעל רז לוי
5/12/2018

בית משפט לעניינים מנהליים דחה את הערעור ופסק בהתאם לקביעות קודמות של בית המשפט העליון כי לא כל בניין מוזנח הוא בלתי ראוי לשימוש. נדרש כי על פי מבחן אובייקטיבי פיסי בעיני האדם הסביר, קיים נזק משמעותי מאוד – כזה שאינו מאפשר את המשך הישיבה באותו בניין. עוד נקבע כי, כדי שייקבע כי בנין אינו ראוי לשימוש, יש לבחון את כל השימושים שניתן לעשות בבניין כדין. לא נפלה שגגה בהחלטת ועדת הערר, לפיה המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח שמדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש, על כן המערערת אינה זכאית לפטור מתשלום ארנונה. החלטת ועדת הערר לפיה אין לקבל את השגת המערערת לשנת 2015 אך בשל מתן התשובה באיחור מבוססת ובדין יסודה. קבלת ההשגה אך בשל העדר תשובה במועד של העירייה, כאשר מדובר למעשה בהשגה מחודשת שאינה מחדשת, וכאשר המערערת אינה מכלכלת צעדיה על פי התשובה וממילא אינה משלמת כלל את תשלומי הארנונה, נוגדת את תחושת ההגינות.

https://www.nevo.co.il/psika_html/minhali/MM-18-05-34382-741.htm

 

עמ"נ 15149-02-18 מ. יוחננוף ובניו (1988) בע"מ נ' מנהל ארנונה של עיריית תל אביב
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים
כבוד השופטת  ארנה לוי,27/8/18

בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את הערעור ופסק כי לצורך הפטור, השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית הבניין "ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו" לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבניין. המערערת לא עמדה בנטל להראות, לגבי שלוש התקופות מושא הערעור, כי על פי מבחן פיסי – אובייקטיבי מדובר בנכס אשר נהרס או ניזק באופן כה חמור עד כי לא ניתן היה לעשות בו שימוש לצורך חוקי כלשהו. בכל התקופות ניתן היה לעשות בנכס שימוש מסוים. באשר לטענה החילופית של המערערת, כי מדובר בנכס ריק אשר יש לסווגו בסיווג זול יותר אשר קיים בצו הארנונה לעסקים מסחריים אחרים: ראשית, המערערת לא הציגה ראיות לגבי היות הנכס ריק בתקופות מושא הערעור. שנית, השאלה מהו הסיווג הזול ביותר מבין השימושים החוקיים האפשריים אינה מתעוררת כאשר אין קושי להתחקות אחר השימוש המיועד לנכס וכאשר קיים שימוש בעל זיקה ברורה לנכס. שלישית, המערערת לא הוכיחה מהו הסיווג החוקי המותר על פי דין לנכס ואינה יכולה לבחור סיווגים שונים בצו הארנונה, לפי בחירתה.