עדכון פסיקה מיום 1.8.2019

עמ"נ 36152-02-17 פוליגון נדל"ן בע"מ נ' פתח תקווה  בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים כבוד השופט, סג"נ אחיקם סטולר, 16/7/19 בית המשפט המחוזי עסק בסעיף הפטור מארנונה לנכס לא ראוי לשימוש ובפרט בתקופה [...]

עמ"נ 36152-02-17 פוליגון נדל"ן בע"מ נ' פתח תקווה 
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
כבוד השופט, סג"נ אחיקם סטולר, 16/7/19
בית המשפט המחוזי עסק בסעיף הפטור מארנונה לנכס לא ראוי לשימוש ובפרט בתקופה השנייה בה מחויב הנכס למרות היותו לא ראוי לשימוש. בית המשפט קיבל את הערעור ופסק כי שגתה ועדת הערר כאשר פירשה את סעיף 330(2) פירוש מילולי-דווקני ובהתייחסה למילים האחרונות בלבד: "על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין". שגה המשיב הן בקביעתו כי תעריף "השימוש האחרון" מקשה יותר על בעל הנכס והן בטענתו כי המחוקק ביקש להכביד יותר על בעל נכס שנהרס או ניזוק יותר מאשר על בעל נכס ריק. הפרשנות הנכונה והראויה של הדיבור "שימוש אחרון" משמעותו השימוש האחרון שנעשה בנכס ובלבד שהוא עולה בקנה אחד עם הוראות הדין במועד הטלת החיוב. בבוא המשיב להטיל ארנונה בהתאם לסעיף 330 (2) לפקודה, עליו לבחון את השימוש האחרון שנעשה בנכס, אך אם נמצא כי השימוש שנעשה אינו אפשרי על פי ההוראות התכנוניות שבתוקף, הרי שיש לחייב את בעל הנכס בתשלום ארנונה המזערי בהתאם לאופציות השימוש האפשריות על פי ההוראות התכנוניות התקפות במועד חיוב הארנונה. במקרה זה, כאשר וועדת הערר סיווגה את הנכסים בסיווג לתעשייה היא התעלמה מכך שהשימוש היחיד שניתן לעשות בנכסים הוא לצורכי חקלאות. כאשר לא ניתן על פי הדין לעשות שימוש בנכסים לתעשייה כי אז אין לחייב את הנכסים הללו לפי סיווג תעשיה אלא לפי הסיווג המתאפשר על פני התב"ע, כלומר, בענייננו, על פי סיווג לחקלאות.