חותם אמינות

עדכון פסיקה מיום 24.9.2019

רכבת ישראל בע"מ נ' עיריית מודיעין-מכבים-רעות  בבית המשפט העליון כבוד השופט ע' פוגלמן, כבוד השופט מ' מזוז, כבוד השופטת י' וילנר מיום: 9/9/19   ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור. סעיף 269 לפקודת העיריות, מגדיר את [...]

רכבת ישראל בע"מ נ' עיריית מודיעין-מכבים-רעות 
בבית המשפט העליון
כבוד השופט ע' פוגלמן, כבוד השופט מ' מזוז, כבוד השופטת י' וילנר
מיום: 9/9/19

 

ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור. סעיף 269 לפקודת העיריות, מגדיר את הנכסים שבגינם תשולם ארנונה וממעט "רחוב" כך שזה לא יחויב בארנונה. "רחוב" מוגדר ככולל "מסילת ברזל".
"רחוב" אינו חייב בארנונה שכן מדובר בנתיב שעושה בו הציבור שימוש להתניידות והינו הנהנה העיקרי מהשירותים הניתנים לרציפי הרכבת. לעמדת ביהמ"ש, אף אם הרכבת מפיקה רווח מסוים מהשימוש שעושה הציבור ברציפים, ואף אם מטבע הדברים הרציף פתוח לשימוש הנוסעים שרכשו כרטיס –הנהנה העיקרי הוא הציבור הרחב. בהתאם לכך, על הציבור לשאת בנטל המס בגין הרציפים.
קו פרשת המים נוגע לחלוקה בין מתקנים הקשורים במישרין למסילת הברזל ולנסיעה ברכבת לבין מתקנים הקשורים אך בעקיפין שבהם הרכבת היא הנהנית העיקרית משירותי הרשות – ועל כן עליה לשלם ארנונה בגינם. לעמדת ביהמ"ש, רציפי הרכבת הם מהסוג הראשון, שכן אין לך נוסעי רכבת ללא רציפים. הבחנה זו מתיישבת עם לשון החוק ועם תכליותיו.
בעע"ם 8286/07 בעניין תחנת הרכבת בהרצליה, בימ"ש זה העדיף את הפרשנות שלפיה רציפים הם חלק ממסילת הברזל לצורך הגדרת "רחוב", ואף ראה בהם חלק בלתי נפרד ממנה. ביהמ"ש ציין כי בנסיבות שבהן שטח הרציפים הוא חלק קטן בלבד מכלל השטח שליד המסילות, יישום ההגדרה של "רחוב" על רציפי הרכבת אינו מעורר קושי, שכן ברי ששטחי הרציפים הם חלק בלתי נפרד מהמסילה.
כאן ביהמ"ש סבור כי הדבר נכון גם במקרים אחרים, אף אם שטח הרציפים אינו רק חלק קטן מהשטח שליד המסילות כפי שהיה בעניין הרצליה.
לפיכך, נפסק כי הרציפים, בהיותם חלק בלתי נפרד מהמסילה, מהווים "רחוב" לענין סעיף 269 לפקודת העיריות, ללא תלות בשטחם היחסי מכלל השטח שמצדי המסילה. זאת, בכפוף למגבלה של "חמישה עשר מטרים מציר המסילה". לשון החוק אינה מגדירה מה עשויים להיות אותם "סימנים אחרים". ביהמ"ש לעניינים מינהליים סבר כי סימון שפת הרציף בפס צהוב מבטא את גבול המקרקעין השייכים למסילה. נראה כי מבחינה לשונית חלופה זו עשויה לעמוד. מנגד, ניתן ודאי להלום גם את האפשרות שלפיה סימון שפת הרציף אינו מעיד על גבול המסילה. לפיכך פנה ביהמ"ש לבחינת תכליתו של ההסדר וזה הוביל למסקנה כי סימון שפת הרציף בפס צהוב מכוח תקנות הנגישות אינו עולה כדי "סימן אחר" כמובנו בסעיף 2(1) לפקודת מסילות הברזל.
כן נדחתה הטענה כי רציפי הרכבת נכללים למעשה ב"תחנה", אשר מופיעה בסעיף 2(3) לפקודת מסילות הברזל ועל כן אינה נחשבת "רחוב" לצורכי סעיף 269 לפקודת העיריות.
לאור האמור הערעור מתקבל במובן זה שפסק הדין של ביהמ"ש לעניינים מינהליים בעניין תחנת פאתי מודיעין ותחנת רמלה יבוטל, ויקבעו חיובי ארנונה על סמך ההכרעה בהליך זה: 15 מטרים מציר המסילה אינם חייבים בארנונה או בהיטלי פיתוח, אף אם מדובר ברציפי הרכבת (למעט מתקנים החייבים בארנונה).