עדכון פסיקה מיום 28.10.2019
שוורץ הום קולקשיין בע"מ ו-60 אח' נ' שר הפנים, שר האוצר ועיריית בני ברק בבית המשפט העליון כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ע' גרוסקופף 1.9.19 המדובר במתחם דיזיין [...]
שוורץ הום קולקשיין בע"מ ו-60 אח' נ' שר הפנים, שר האוצר ועיריית בני ברק
בבית המשפט העליון
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופט ע' גרוסקופף 1.9.19
המדובר במתחם דיזיין סנטר בבני ברק. המחלוקת עסקה בתעריף "המעברים" במרכז הקניות. העותרים טענו כי התעריף שנקבע עבור "המעברים" אינו סביר. בג"ץ דחה את העתירה. כידוע, על-פי משטר "דיני ההקפאה" שחל בתחום הארנונה העירונית, פיקוחם של שר האוצר ושר הפנים על שינוי תעריפי הארנונה של הרשות המקומית נדרש, בין היתר, גם שעה שזו מבקשת להפחיתם. בהקשר זה בג"ץ דוחה את טענת העותרים לפיה התעריפים שנקבעו על ידי המשיבים הובילו להעלאה בתעריפי הארנונה, בשים לב לתעריף שנגבה מהם בעבר הרחוק יותר בהתאם להסכמות שהגיעו אליהן עם העירייה.
נקודת המוצא לבחינתה של בקשת העירייה לאישור חריג היא התעריף הרלוונטי הקבוע בצו הארנונה בשנה שבה הוגשה הבקשה לאישור חריג. בענייננו מדובר היה בתעריף העסקי המלא שבו חויבו העותרים בשנים 2017-2016 – תעריף גבוה מזה שאושר בסופו של דבר על ידי השרים. על רקע זה, אין יסוד לטענותיהם של העותרים באשר לכך שמדובר בשינוי קיצוני או דרמטי מן התעריף הנוהג, ומכל מקום מדובר בשינוי המיטיב עמם, גם אם לא במידה שקיוו.
התערבות בתעריפי ארנונה שנקבעו על ידי הגורם המוסמך לכך היא ברגיל עניין שבית משפט זה אינו עוסק בו, להוציא מקרים חריגים. הדברים יפים גם בכל הנוגע להתערבות בהחלטותיהם של המשיבים בבקשות של רשויות מקומיות לשינוי שיעור הארנונה הנוהג בה. כפי שכבר צוין בפסיקה, לגישתו של המחוקק הפרספקטיבה הרלוונטית להכרעה בכל שאלה העוסקת בשינוי של תעריפי הארנונה היא אינה אך הפרספקטיבה המקומית, אלא גם הפרספקטיבה המרחבית – כזו שמביאה בחשבון לא רק את עניינה ונסיבותיה של הרשות המקומית אלא גם שיקולי מאקרו, החיצוניים לזו, ובכללם האינטרסים של רשויות סמוכות וקידומו של צדק חלוקתי ביניהן. מלכתחילה טענותיהם של העותרים שנגעו להשוואה לשטחי מעבר במרכזים מסחריים ברשויות מקומיות סמוכות היו ראויות להתברר. עם זאת, בג"ץ התרשם כי תהליך קביעת התעריפים על ידי המשיבים נעשה על בסיס עבודת מטה שיש בה כדי להניח את הדעת. בגץ שוכנע מתשובות המשיבים כי אכן ה"תמהיל" שנוצר בין התעריף של השטחים המסחריים לבין התעריף שחל ביחס לשטחי המעבר אינו בלתי סביר, אף בהשוואה לרשויות מקומיות סמוכות. הוער במבט הצופה פני עתיד, וללא השלכה מידית כי לנוכח השונות שהתגלתה בכל הנוגע לתעריפים שבהם מחויבים בארנונה שטחי מעברים במרכזי קניות ברשויות השונות, ובכללן רשויות סמוכות, דומה כי טוב יעשו המשיבים אם ייתנו את הדעת לנושא זה כאשר יידרשו לכך במסגרת החלטות עתידיות. הכול, כמובן, בשים לב לכך שהמשיבים אינם קובעים את תעריפי הארנונה בעצמם, אלא נדרשים לבחון בקשות קונקרטיות לשינויים בצווי ארנונה מטעם הרשויות המקומיות.