ת"א 65043-05-16 סאסי קבלני בנין עפר וכבישים (1986) בע"מ ואח' נ' מי שמש בע"מ
בבית המשפט השלום בירושלים
כבוד סגנית הנשיא דורית פיינשטיין –  1/9/19

בית המשפט דחה את התביעה להשבת תשלום בגין רכיב של "מכון טיהור" הנגבה כחלק מהיטל ביוב. תשלום ההיטל נדרש כתנאי לקבלת היתר בניה למיזמים שונים שנבנו ע"י התובעות. לאחר תשלום ההיטל וקבלת ההיתר ביקשו התובעות לקבל את כספן חזרה וסורבו. השאלה העומדת לפתחו של בית המשפט טרם הוכרעה בבית משפט אזרחי, והפסיקה העוסקת בסוגיה, נדונה במסגרת תובענות ייצוגיות ובעיקר במסגרת החלטות להארכת מועד להודעה על חדילה סטטוטורית מהגביה. זוהי נישה ייחודית בה איפשר המחוקק "פריבילגיה" ייחודית לרשויות השלטון ליהנות מפטור מחובת השבה על אף שהייתה הצדקה לחדול מהגבייה, כפי שאמנם נעשה. פריבילגיה כזו לא קיימת בהליך האזרחי הרגיל. ניתן ללמוד שכאשר הנזק אינו פעוט ומצדיק ניהול הליך אזרחי אין מקום להעדיף את הקופה הציבורית על-פני נזקו המשמעותי של הפרט. לכן הפריבילגיה הניתנת לרשות הציבורית במסגרת התובענה הייצוגית לא חלה ולא עומדת לה בהליך האזרחי. בהתאם לפסיקה נדמה שאין חולק שמבחינה עובדתית הרכיב של מכון טיהור נגבה בכפל בין השנים 2010 ל-2015 משום שהוא נכלל גם בהיטל וגם בתעריפים השוטפים. יחד עם זאת במקרה שלפני לא הוכחה גבייה קונקרטית בכפל שכן לא ברור מתי החלו בתשלומים של התעריפים השוטפים וכמה שולם במסגרת תעריפים אלו לעומת רכיב מכון הטיהור. בית המשפט סבר שהמסגרת הנורמטיבית שחלה בזמן אמת היא שגביית הרכיב של מכון טיהור הן במסגרת ההיטל והן במסגרת התעריף השוטף נעשתה בכפל וזאת בהתאם להוראות דין. עוד עולה מכל האמור לעיל כי הרשות לא הזדרזה לתקן את הטעות, אלא בחנה את הסוגיה רק לאחר שקיבלה הודעות ממספר תאגידי מים, ובוודאי שלא קבעה כי גבייה בכפל הייתה שלא כדין. לעמדת בית המשפט, במסגרת אי הבהירות שהייתה באותה עת במסגרת הנורמות המשפטיות שנגעו לתאגידי המים הרי שהנתבעת הייתה מחויבת לגבות בהתאם להנחיות, דהיינו חיוב כפול, ואף הייתה צריכה להתריע על כך , דבר שלא עשתה בזמן אמת אך לא שולל ממנה את ההגנה כפי שקבע בית המשפט המחוזי. כל זמן שלא תוקן החוק, ואי הבהירות או התוצאה של כפל גבייה התקיימה, והרשות לא עצרה את הגבייה הרי שלטעמי הגבייה הכפולה הייתה כדין. למעלה מן הצורך נקבע כי התעשרות איננה בהכרח הגדלת הרכוש של הזוכה ולעיתים היא נמדדת דווקא בשווי החיסרון של התובע. על כן סבר בית המשפט שבנסיבות העניין הנתבעת אכן התעשרה מהתשלום של התובעות, אך כאמור התעשרות זו הייתה כדין. במקרה זה השבה לתובעות תביא להתעשרות בלתי צודקת של התובעות על-חשבון הצרכנים הפרטיים שרכשו מהתובעות את הדירות שבנו ומשלמים, אף הם בכפל ולכל הפחות לצד התובעות, את הרכיב של מכון טיהור במסגרת התעריף החודשי השוטף. השבה לתובעות תחסום את דרכם של הצרכנים לממש את זכותם הזהה להשבה. ההשבה צריכה להתחלק בין כל השותפים לדבר. לפיכך התביעה נדחית.