עת"מ 68866-12-18 נילית בעמ נ' עיריית מגדל העמק
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
בפני כבוד השופט דני צרפתי
20/6/19

בית המשפט קיבל את העתירה וקבע כי כאשר בעבר נערך הסכם פשרה הגם שיש לו הוראת פג תוקף הוא עדיין תקף בשל העובדה שנקבע במסגרתו חיוב "מס אמת". בית המשפט קבע כי ההסכם, על המהלכים לגיבושו והוראותיו, מלמד כי לכל הפחות, חלקים מרכזיים מחיובי השומה על פיו משקפים מצב עובדתי אמיתי, כפי שנקבע לאחר בירור, מדידה ושקילה, גם ע"פ עמדת העירייה היווה "מס אמת". אמנם, הוראות ההסכם כוללות הבהרה ברורה כי תוקפן של ההסכמות והשומה המוסכמת מכוחן הן לחמש שנים בלבד, וכי אין בהסכם משום הודאת מי מהצדדים בטענות משנהו. ברם בהוראות אלו, ע"פ מהותם של דברים, אין כדי לאיין ממשקל מהות ההסכמות כפי שגובשו בהסכם, לרבות לעניין נתוני השטחים והסיווגים על פיהם נקבעה השומה המוסכמת, שנקבעו לאחר ביצוע מדידות, עריכת סיורים משותפים וששני הצדדים הצהירו לגביהם כי הם משקפים את המצב העובדתי בשטח מפעל העותרת.
נכון לאמץ בענייננו על יסוד המסד העובדתי שפורט והבחינה המעמיקה עליה הצהירו הצדדים עובר לכריתת ההסכם כי כוונת הצדדים הייתה לאפשר למשיבה בתום תקופת ההסכם, וכפי דרישת הפסיקה, חופש פעולה מקסימלי ורחב לבחון מחדש את הנתונים שסוכמו במסגרת ההסכם, לרבות בחינת נתונים עדכניים בשטח, בחינת ההלכות הפסוקות שהתפתחו בתקופת ההסכם, הצרכים הציבוריים ובאופן שהמשיבה לא תהיה מוגבלת במגבלות חוזיות לבצע תיקונים ושינויים כאלה ואחרים בשומה שסוכמה. על כל פנים וגם ע"פ פרשנות מרחיבה כאמור, נקודת המוצא לקביעת השומה החדשה בה תחויב העותרת מתום תקופת ההסכם היא השומה כפי שנקבעה בהסכם. כפועל יוצא, בחירת המשיבה, מהמועד בו חלפה תקופת ההסכם, לשוב לחיובי הארנונה שנדרשו על ידה טרם נכרת ההסכם, תוך התעלמות גורפת ומלאה מהשומה המוסכמת שבהסכם, היא בבחינת התנהלות שאינה סבירה. ויודגש: המשיבה לא התיימרה לטעון כי טרם ששלחה שומתה החדשה היא ערכה בחינה עניינית ופרטנית מתחייבת, על רקע הנתונים, המדידות וההסכמות שגובשו ערב כריתת ההסכם (בבחינת נקודת מוצא מתחייבת) וכי רק לאחר בחינה שכזו ראתה לקבוע אילו נתונים להמשיך ולאמץ ואילו לא. אילו כך הייתה פועלת, אכן לכאורה לא היה מקום, על צד העיקרון, לטעון כנגד סבירות עריכת השומה החדשה. אכן, המקום לבירור מכלול הטענות שהוצגו לרבות סוגיות הנוגעות לסווגי השטחים השונים, תיאורם ושטחם, הוא במסלול של השגה – ערר וערעור מנהלי. אך מהות והיקף הסוגיות הנ"ל וש"הכרעות" לעיקריהן משתקפות בשומה המוסכמת, יש בהם ללמד לענייננו על אופיו, תכליתו ומהותו של המו"מ והבירור המעמיק שנערך בין הצדדים, עד שהגיעו להסכמות בסוגיות אלו, מחד, ומאידך על חוסר הסבירות לכאורה בחזרת המשיבה לעמדות מקוריות מ-2011, שהיא עצמה ראתה לקבל השגות נגדן. מטיעוני המשיבה עולה הנחה לפיה הסכמות מכוח הסכם המתגבש בין נישום לרשות הן בבחינת "פשרה", שיש להבדילה "ממס האמת" אותו יש לגבות. לטעמה הנחה זו תומכת בטענתה כי האינטרס הציבורי מחייב לצמצם את תוקף ההסכם. הנחה זו אינה בהכרח נכונה ואין לקבלה. ראשית האפשרות להגיע להסדר פשרה מהווה אחד מאבני היסוד של שיטת המשפט הישראלית, גם בהליכים מנהליים ואף בסוגיות פיסקליות. שנית, שומה מוסכמת הנופלת בסכומיה מהשומה "המקורית" אותה דרשה הרשות מלכתחילה, אינה בהכרח שומה שאינה אמת או שומת פשרה בה האינטרס הציבורי ניזוק. שלישית, הסכם פשרה לקביעת שומה מוסכמת המתגבש לאחר מו"מ מעמיק בו נעזרים הצדדים בעורכי דין, באנשי מקצוע מטעמם, במדידות ובסיורים בשטח, ואשר במסגרתו נבחנות טענות עובדתיות ומשפטיות של כל אחד מהצדדים ונערכת חלוקה סבירה של סיכונים וסיכויים, באורח מושכל, מפורט וגלוי, הרי הנטייה המבוררת תהיה לראות בו הסכם המשקף את "מס האמת" הצריך להיגבות, גם אם לא נדרשו לקביעתו לנקיטת הליכים משפטיים מורכבים ויקרים. גם חזקת התקינות העומדת לרשות יש בה לחזק ולבסס כשלעצמה את המסקנה כי ההסכמות שגובשו בהסכם מושא דיוננו, הן הבסיס לקביעת מס האמת שנכון לקבעו בכל הנוגע לנכס העותרת. העירייה לא רק שלא פירטה מה היו נימוקיה לסטייה מההכרעות מושא ההסכם, ואשר שיקפו גם מצידה שומת אמת, אלא שהיא הגדילה לעשות עת פעלה לדרוש את חיובי הארנונה לשנת 2018 רק ב- 3/18. יש לראות באיחור פגיעה בעקרון ההסתמכות ובהנחה הלגיטימית של העותרת, כי העירייה תמשיך ותכבד את עקרונות ומתווה ההסכם גם לאחר תום תקופתו. האיחור מוסיף לחוסר הסבירות שבהתנהלות העירייה, שללא הכנה ובדיקה ובאופן חפוז רואה לנקוט עמדה חד צדדית בלתי מבוררת.