עדכון פסיקה מיום 8.7.2019
עע"מ 167/15 אהרון מלר ואח' נ' מועצה מועצה מקומית גדרה בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים כבוד השופט ע' פוגלמן, כבוד השופט נ' סולברג,כבוד השופט מ' מזוז 2/7/19 בית המשפט [...]
עע"מ 167/15 אהרון מלר ואח' נ' מועצה מועצה מקומית גדרה
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים
כבוד השופט ע' פוגלמן, כבוד השופט נ' סולברג,כבוד השופט מ' מזוז 2/7/19
בית המשפט העליון דחה את הערעורים וקבע שחוק העזר מסמיך את המועצה להחליט על סלילת כביש או מדרכה וקובע כי מי שהיו בעת תחילת הסלילה הבעלים של "נכס חייב בהיטל" ישלמו היטל בהתאם להוראות חוק העזר. בהמשך לכך קובע חוק העזר (אשר בגינו חויבו המערערים בהיטל) כי אם נסלל רחוב בשטח חקלאי יחויבו בעלי הנכס החייבים בהיטל בשיעור שבין 50%-10% משיעור ההיטל בקרקע "באזור מבונה", לפי המרחק של הקרקע החקלאית מהכביש שנסלל. "נכס חייב בהיטל" מוגדר כ-"נכס גובל וכל נכס או חלק ממנו הנמצא בשטח חקלאי במרחק של לא יותר מ-1000 מטרים מהכביש הנסלל". התוספת לחוק קובעת שלושה תעריפי תשלום: שני תעריפים ל"שטח בנוי קיים" – לשטח הגובל ברחובות שנסללו עד 31.12.1997, ולשטח בנוי קיים הגובל ברחובות שנסללו מ-1.1.1998, בהתאמה; ותעריף ל"שטח בנוי חדש", המוגדר כשטח שייעודו היה חקלאי עד יום 1.1.1990 וייעודו שונה לאחר מכן.
בימ"ש קמא דחה את טענת המערערים כי חלקותיהם אינן בגדר "נכס גובל" ועל כן הם אינם חבים בהיטל. נקבע כי חלקות המערערים הם בגדר "נכס חייב בהיטל" בהתאם לחלופה השנייה שעניינה "שטח חקלאי במרחק של לא יותר מ-1000 מטרים מהכביש הנסלל". על פי הגדרת "נכס גובל" בחוק העזר ("כל נכס הגובל רחוב או קטע של רחוב בין אם יש גישה לנכס מאותו רחוב ובין אם אין גישה כאמור…") אין הכרח שתהיה גישה מאותו כביש לנכס לשם חיוב בהיטל. נקבע כי טענות העותרים לפיהן הגישה לכביש היא רק דרך חלקות אחרות ולקיומה של חפירה המהווה מכשול נסתרו עובדתית. בפסיקה נקבע שאין צורך להוכיח זיקת שימוש, וכי בענייננו עוצמת השימוש באה לידי ביטוי בחוק העזר עצמו בו קבוע מדרג באחוזים משיעור ההיטל לפי זיקת ההנאה שבאה לידי ביטוי במרחק מהכביש הנסלל.
טענתם המרכזית של המערערים בנוגע להעדר תעריף בתוספת לחוק העזר בגין שטח שהוא "קרקע באזור מבונה" אשר בגינו חויבו בהיטל הצביעה על קושי וחשפה תקלה בניסוח חוק העזר. אולם, מקובלת על ביהמ"ש מסקנתו של בימ"ש קמא, כי מדובר בשיבוש לשוני טכני, וכי פרשנות תכליתית המבקשת להגשים את תכליתו הגלויה והברורה של חוק העזר לגבות היטל סלילה מבעלי מקרקעין לרבות מבעלי מקרקעין ביעוד חקלאי, מובילה למסקנה שהתעריף לפיו חויבו הוא התעריף הנכון.
בכל הנוגע לטענה כי לא ניתן לחייב את המערערים בהיטל מאחר והכביש שנסלל חורג מתחום השיפוט של המשיבה. ביהמ"ש קמא קבע כי הכביש נמצא ברובו הגדול בתחום השיפוט של המשיבה, למעט מעגל תנועה שבקצה הכביש, ועל כן המשיבה הייתה מוסמכת להטיל חיוב בגין סלילתו.
הטענה בדבר אי-עדכון תחשיב ההיטל מאז שנת 2000, בניגוד להנחיית מנכ"ל משרד הפנים לפיה יש לעדכן את התעריפים אחת לחמש שנים. ביהמ"ש קמא קבע כי מדובר בהנחיה מינהלית, ועל כן כל עוד חוק העזר והתעריף שנקבע בו לא שונו הם עומדים בתוקפם.
בכל הנוגע לטענה כי ההיטל הוא בלתי חוקי, מאחר שחישוב התעריף לא לקח בחשבון את המימון הממשלתי שניתן לסלילת הכביש. בימ"ש קמא קיבל את עמדת המשיבה כי המימון הממשלתי לא הובא בחשבון בקביעת התעריף מאחר שבעת עריכת התחשיב לא התקבל ולא היה צפוי להתקבל מענק ממשלתי, וכי גם בבחינה בדיעבד נמצא שהשפעת מרכיב זה זניחה ושולית ואין בה כדי לשנות את התעריף. מבלי לקבוע מסמרות, ספק אם אכן מתחייבת הפחתה של סכום המימון הממשלתי לסלילת כביש בעריכת תחשיב תעריפי ההיטל. מבחינת תכליות ההיטל ומבחינתו של החייב בהיטל אין נפקא מינה אם הכביש מומן כולו מכספי הרשות המקומית או שהיא קיבלה סיוע ממשלתי לסלילה, ואף בלשון חוק העזר ספק אם ניתן למצוא עוגן בכלל בדבר הפחתת מימון ממשלתי.
פסק דינו של בימ"ש קמא מפורט, מנומק ומבוסס כדבעי. לפיכך, יש לאמץ את מכלול הממצאים העובדתיים והמשפטיים שנקבעו בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי.
נמצא כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין כי הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית; וכי אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.