ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור העירייה בקבעו כי הטלת ארנונה ע"י רשות מקומית בגין נכסים בשטחה וקביעת שיעורה תיעשה בין היתר בהתחשב במיקומם של הנכסים באזורי העיר השונים; היינו – ניתן לקבוע תעריף ארנונה שונה לאותו סוג נכס (כגון דירות מגורים) בהתחשב באזור בו הוא מצוי, וכך אכן נהוג הלכה למעשה ברשויות המקומיות השונות. בימ"ש קמא לא בחן את תעריף הארנונה ל"קרקע תפוסה" באזור ב' לגופו, האם הוא בשיעור סביר אם לאו, אלא אך את הפער בין התעריף באזור ב' לתעריף באזורים ג'-ד' ובאזור תעשייה. הפער, כשלעצמו, בין התעריף באזור ב' לתעריף באזורים ג'-ד' ובאזור תעשייה, גם אם מדובר בפער משמעותי, אינו יכול ללמד על אי סבירות התעריף באזור ב' דווקא. ואכן, העירייה הסבירה פער זה בכך שהתעריף הנמוך באזורים ג'-ד' נקבע בזמנו כדי לעודד פיתוח של אזור חדש, ולאחר מכן "דיני ההקפאה" של הארנונה מנעו ממנה העלאת התעריף לרמה דומה לזו שבאזורי א' ו- ב'. דרבן לא הגישה לבימ"ש חוו"ד מקצועית לגבי סבירות תעריף הארנונה באזור ב' כשלעצמו, ובהתחשב בתעריפים הנהוגים באזורים דומים ברשויות מקומיות בעלות מאפיינים דומים – וממילא לא הייתה בפני בימ"ש קמא תשתית עובדתית לקביעת אי-סבירות התעריף באזור ב'. כל שהיה בפניו פער חריג בתעריפים שבין האזורים. זאת ועוד, גם אם עצם הפער בין האזורים אינו מוצדק כיום וטעון תיקון, אין הדבר מוביל בהכרח למסקנה כי הדרך לתיקון המעוות היא להחיל באזור ב' את התעריף הנמוך באופן חריג של אזורים ג'-ד' ואזור תעשייה דווקא. כפי שנפסק, חובה על הרשות להפעיל את שיקול דעתה ולקבל החלטה שאינה מפלה, אולם היא רשאית לעשות כן תוך 'השוואה כלפי מטה' או תוך 'השוואה כלפי מעלה', כל עוד החלטתה מתקבלת ע"פ כללי המשפט המנהלי. אשר על כן, אין מנוס מביטול קביעת בימ"ש בדבר אי סבירות התעריף של "קרקע תפוסה" באזור ב' לפי צו הארנונה של עיריית רחובות. עם זאת, בהתחשב במכלול נסיבות הענין, לרבות הסכמת העירייה, לא נמצא לבטל את הסעד הקונקרטי שניתן לדרבן בנוגע לנכס שלה לשנת 2016, והוא יוותר על כנו.
אין באמור כדי לפטור את עיריית רחובות מלפעול לתיקון הפער החריג בתעריף הארנונה בגין "קרקע תפוסה" בין האזורים השונים, שגם לגישתה אין לו עוד צידוק כיום. אמנם השרים דחו את בקשת העירייה לתיקון צו הארנונה, אך העירייה עדיין מחויבת להמשיך ולפעול לתיקון המעוות. יצוין כי בהחלטה שקיבלה העירייה, שלא אושרה ע"י השרים, היא ביקשה להחיל על כל אזורי העיר את התעריף של אזור א', שהוא אף גבוה מזה של אזור ב'. ולכן משמעות ההחלטה שקיבלה מועצת העירייה הייתה העלאה חריגה של שיעור הארנונה בכל שאר אזורי העיר. ראוי כי העיריה תשקול חלופות אחרות, כגון החלטה על מיצוע התעריף. יוער, כי החובה לתיקון העיוות בתעריפים הנדונים מוטל לא רק על העירייה אלא מונחת היא גם לפתחם של השרים, אשר בידם לאשר תיקון מעין זה.