מקרה זה עוסק באופן חיוב דירות "אירוח" האם כעסק או כבית מלון. נדחה ערעור מנהלי שהוגש על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה בעיריית בת ים אשר דחתה את ההשגות שהגישו העותרים נגד מנהל הארנונה בעניין סיווג הנכס המצוי ברח' העמל 10 בבת ים (להלן: "הנכס") ותשלום הארנונה עבורו. המערערים מחזיקים החל משנת 2012 במס' נכסים בבת ים המשמשים לאירוח. המשיב סיווג את הנכס לצורכי ארנונה עפ"י סיווג משרדים ועסקים בהתאם לצו. בין השנים 2012-2016, הגישו המערערים מדי שנה השגות ועררים על חיובם בארנונה בדרישה לשנות את הסיווג לבתי מלון. לטענת המערערים בערעורם, המדובר בהחלטה לאקונית אשר אינה נסמכת כלל על המסמכים שהוגשו על ידם ואף לא על הביקור במקום, כן נטען כי ההחלטה אינה מתייחסת לגודל השטח ואך לא לחלופה של איחוד שטחים. לשיטת המערערים, הנכס אותו הם מפעילים, מאפשר הן לינת לילה או לינה למשך מספר לילות, והן שימוש להשכרת חדרים לפי שעות על כן יש לסווגו כבית מלון. נטען כי יש להעדיף סיווג ספציפי של בית מלון על פני סיווג שיורי כללי של משרדים ועסקים וכן נטען כי ככל שקיים ספק בתכלית הוראת החוק יש לזקוף את הספק לטובת הנישום. עוד נטען כי העירייה עצמה סיווגה את הנכס כמלונית במסגרת היתר זמני לניהול עסק שניתן להם בשנת 2016 וכי יש להתייחס לעסק כנותן שירותי מלונאות כהגדרתו בחוק נותני שירותי תיירות, תשלו-1976. המשיבה טוענת מנגד, כי דין הערעור המנהלי להידחות מאחר והמערערים מנהלים בנכס עסק להשכרת חדרים למטרות דיסקרטיות לפי שעות, ולעריכת אירועים באולם, כדוגמת מסיבות רווקים או מסיבות חשק. וועדת הערר בשני הרכביה יצאה לביקור במקום ודרשה מהמערערים להמציא נתונים עסקיים וכספיים. מעיון בפרוטוקול עלתה תמיהה בדבר היעדר ארונות בחדרים, אכן סביר שחדר המיועד לשהייה של לילה או יותר יכלול ארון, מה שאינו דרוש לשהייה של שלוש שעות. העירייה טוענת כי מדובר בעסק ואילו העורר טוען כי מדובר במלון בבניין בו יש 18 חדרים. המשיב גם ניתח וערך פילוח של הנתונים העסקיים והכספיים של המערערים לשנת 2015, לפיהם מרבית הכניסות לחדרים שבנכס הן ל-3 שעות ומהווים כ-87% מהכניסות למקום והמשיבים לא סתרו את הנתונים והפילוח שהציג המשיב. המערערים אינם מכחישים שהמקום נועד גם לשימוש על פי שעות אך טוענים כי יש להם לקוחות רבים שמזמינים דרך אתר בוקינג לשהיית לילה. צדקה וועדת הערר עת קבעה כי על יסוד מבחן השימוש בפועל לא ניתן להגדיר את השימוש שעושים המערערים בנכס כבית מלון. מקובלת עלי פרשנות המשיב לעניין תכלית התעריף הארנונה המופחת לבתי מלון לצורך עידוד התיירות ואילו הנכס של המערערים אינו משמש לעידוד התיירות. גם אם קיימים מעת לעת, באופן די נדיר, הזמנות לינת לילה אין די בכך כדי להפוך את המקום למלון עת פעילותם העיקרית כאמור אינה מתאימה להגדרת פעילות בית מלון. העובדה שהמערערים קיבלו רישיון עסק זמני למלונית או אישור ממשרד התיירות אינם מעלים או מורידים ממבחן השימוש בפועל שנעשה במקום. הסיווג המתאים יותר לעסקם של המערערים הוא אכן עסקים. המערערים יישאו בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.