בית המשפט ניהל דיון לעניין חלוקת נטל הארנונה כאשר יש מספר בעלים משותפים. גביית ארנונה בבנין או בקרקע שבבעלות משותפת.

316. מקום שהוטלה ארנונה לפי הוראות הפקודה על בעל של בנין או קרקע, שהם בבעלות משותפת, מותר לגבותה מאחד או מאחדים מתוך הבעלים המשותפים, ומי שנגבתה ממנו הארנונה יהיה זכאי להשתתפות של שאר הבעלים, באופן יחסי לחלקו של כל אחד בבנין או בקרקע, והוא רשאי לעקל את ההכנסה מן הבנין או הקרקע עד שיגבה את הסכום ה​מגיע משאר הבעלים המשותפים.​​

ביחס לפרשנותו של סעיף 316 לפקודת העיריות ולאור העובדה, כי לא קיים הסכם לחלוקה פנימית בין השותפים ולא ניתן לקבוע חלוקת חזקה מוגדרת בחלקים כאלה ואחרים בנכס, הרי שיש לראות את כל הבעלים המשותפים כבעלים המחזיקים בכל חלק וחלק בנכס, בהתאם לדיני הקניין ובאופן שניתן להטיל את מלוא החיוב על כל אחד מהם, יחד ולחוד.

העובדה, שהסיפא של סעיף 316 מאפשרת לאחד השותפים ששילם מעבר לחלקו בחוב הארנונה לגבות את העודף משותף אחר לא מלמדת, כי הסעיף בכללותו מתייחס רק לשותפים קנייניים שהם גם שותפים בהכנסות מהנכס. סעיף 32 לחוק המקרקעין מסדיר את היחסים בין השותפים לבין עצמם ובכל הנוגע לארנונה, ההוראה הברורה קבועה בסעיף 316 לפקודת העיריות ולפיה, כלפי הרשות יש לראות את הבעלים המשותפים כחבים יחד ולחוד מכוח מעמדם כשותפים בנכס בכללותו. הוראה זו משקפת אחריות עפ"י חלק יחסי בהוצאות רק בין השותפים לבין עצמם, בעוד שכלפי הרשות יש לראות את השותפים, כולם יחד, כבעלי הנכס ולכן חבים כולם במלוא החוב.

​

בית המשפט קבע כי כל השותפים חייב​​ים יחד ולחוד.