פסק הדין עסק בפרשנות חוק עזר וביחס בין תשלום היטלי פיתוח לבין דמי פיתוח. נשיאת ביהמ"ש דחתה את הבקשה לקיום דיון נוסף (השמור למקרים חריגים שבהם ההלכה עומדת בסתירה להלכה קודמת או שמפאת חשיבותה יש מקום לדיון נוסף). בהתבסס על ההלכה שנקבעה בעניין אשבד, קבע ביהמ"ש כי מתקיימת הדרישה לזיקת הנאה מעצם חיבור נכסיה של המבקשת לתשתית הכבישים העירונית, וכי זיקה זו מקימה חבות בהיטל בהתרחש אירוע המס הקבוע בחוק העזר ההיטלי והוא – הבקשה להיתרי בניה. עם זאת עמד ביהמ"ש על כך שבשונה מעניין אשבד – שם נפסק כי יש לקזז את הוצאות הפיתוח ששולמו מהיטלי הפיתוח המוטלים על הנכס הן בגין עילת החיוב הראשונית והן בגין עילת החיוב המשלימה – במקרה שלפנינו חלה בנסיבות העניין ההוראה הקובעת את דרך החישוב שבה יקוזזו דמי פיתוח מן ההיטל המוטל בגין תוספת בניה בנכס.
טענת האפליה שנדונה בעניין אשבד נגעה להבחנה שמקורה בהלכה שנקבעה בעניין אל עמי, בין בעל נכס שמימש את זכויות הבניה בסמוך לאחר סיום עבודות התשתית וחויב בהיטל בגינן, לבעל נכס שמימש את זכויות הבניה במועד מאוחר יותר שבו כבר לא ניתן היה לחייבו בהיטל. בפסק הדין בעניין אשבד עמד ביהמ"ש על כך שההבחנה האמורה מעוררת קושי וגורמת לחלוקת נטל בלתי שוויונית ובלתי הוגנת בין בעלי נכסים שתוספת הבניה בהם העמיסה על התשתיות. באותו הקשר נאמר כי "מועד ניצול זכויות הבנייה אינו טעם ענייני להבחין בין בעלי נכסים לעניין עצם החיוב בהיטל", ובהתבסס על הלכה זו, קבע ביהמ"ש בפסק הדין שניתן בעניין לופטמן, כי מקום שבו אין מדובר בבקשה להוספת בניה חדשה אלא בבקשה לאישור מחודש של בניה שכבר אושרה ובגינה שולמו דמי פיתוח, אין לחייב את בעל הנכס בתשלום נוסף.
המקרה דנא נבדל מן המקרים שנדונו בפסקי הדין הנ"ל. חוק העזר ההיטלי מבקש לחלק מחדש באופן שוויוני וצודק יותר את נטל המימון של התשתיות בין בעלי הנכסים שאותם הן משרתות. במסגרת זו, קובעת הוראה בחוק העזר הסדר מיוחד המתחשב בדמי הפיתוח ששולמו מכוח הסדרי הפיתוח שקדמו לחוק, ושיעור ההיטל בגין תוספת של בניה בנכס מופחת משמעותית. הסדר זה יש בו משום מענה לטענת האפליה כלפי בעל נכס ששילם בעבר דמי פיתוח ומחויב לשלם היטל עבור תוספת בניה בנכס, מקום שהבקשה לקבלת היתר הוגשה לראשונה לאחר כניסת חוק העזר ההיטלי לתוקף. דחיית טענתה של המבקשת לאפליה בעקבות שינוי חוק העזר כאמור, מיוסדת על הלכות מושרשות של בית-משפט זה "שאין הרשות יכולה להצר או לוותר על סמכויותיה החוקיות, למשל, לגבות מסים או להעלותם, לשנות את שער החליפין, להפקיע נכסים או להתוות קווי מדיניות חדשים בכל התחומים הנתונים בסמכותה. בכל אלה אין לאזרח חזקה או זכות קנויה במצב הקיים". חוק העזר ההיטלי הנוגע לענייננו בוטל והוחלף לפני כשבע שנים בחוק אחר שבו נכללה הוראה הקובעת מפורשות כי היטל שעילתו אישור בקשה להיתר בנייה ישולם גם אם הרחוב הגובל בנכס נסלל לפני תחילתו. גם מטעם זה אין כל הצדקה לקיים עתה דיון נוסף במעמדה של הוראת המעבר בחוק שבוטל. סיכומו של דבר – בהינתן העובדות והנסיבות הפרטניות של המקרה, בפסק הדין לא נקבעה הלכה חדשה ואף לא נסתרה הלכה קיימת. משכך, לא קמה עילה לדיון נוסף.