בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירות שעניינן שומות ארנונה שהוצאו למתחם תעשייתי עתיר שטח המצוי בתחום שיפוטה של המשיבה. על פי השומות חויב שטח של 5,676 מ"ר בתעריף "קרקע תפוסה", לאחר ששטחי הבניינים במתחם הופטרו מארנונה בשל היותם "בניינים שנהרסו" והם בלתי ראויים לשימוש. מאז שנת 2011 מנהלת העותרת הליכים כנגד המשיבה. עניינה של העתירה בשומה לשנת 2017 לפיה המשיבה המשיכה לחייב את הנכס כקרקע תפוסה, לאחר שהעותרת הרסה את מרבית שטח המתחם, גידרה אותו והפכה אותו למגרש שאינו בר חיוב בארנונה. לאחר הפינוי ביקשה העותרת פטור גם עבור המבנים הנוספים שנהרסו. המשיבה טענה כי העותרת עושה שימוש בשטחים אלה לצורך אחסון טובין, להצבה ואפסנה של גרוטאות וכי "המדובר בשטח סגור אשר מרשתך מונעת שימוש בו מאחרים. על כן, ברור כי מדובר בקרקע תפוסה ברת חיוב בארנונה לכל דבר ועניין". בענייננו, לא חל כל שינוי בעובדות ולא חל שינוי של ההלכה המשפטית. הנכס נשאר אותו "בניין" גם במהלך התקופה בה חויב כקרקע תפוסה, והפטור ניתן בהיותו בניין הרוס שאינו ראוי לשימוש. גם המשיבה עצמה לא ראתה שינוי כלשהו בסיוג הנכס כבנין, וראיה לכך היא שבתום תקופת הפטור של שלוש שנים לבניין הרוס היא לא המשיכה לחייב את הנכס בסיווג של קרקע תפוסה, אלא חזרה וחייבה את הנכס לפי סיווג של בניין, גם אם בתעריף המזערי בשל היותו הרוס. התנהלות זו של המשיבה יש בה משום "עקיפה של תעריפי הארנונה" והיא אסורה ע"פ דיני ההקפאה. לפיכך, העתירות מתקבלות. לתקופות בהן ניתן לעוררת הפטור מארנונה בסיוג בניין עקב היותו מבנה הרוס, היא לא תחויב בארנונה בסיווג של קרקע תפוסה.