עדכון פסיקה מיום 9.2.2020
עמ"נ 18378-04-18 וינרב ואח' נ' עיריית רחובות ואח' בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים כבוד השופט, סג"נ אחיקם סטולר בית המשפט דחה את הערעור שהגישו המערערים על החלטת ועדת הערר לפיה [...]
עמ"נ 18378-04-18 וינרב ואח' נ' עיריית רחובות ואח'
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
כבוד השופט, סג"נ אחיקם סטולר
בית המשפט דחה את הערעור שהגישו המערערים על החלטת ועדת הערר לפיה הוחלט לדחות את הערר ולחייב את המערערים בארנונה בגין נכסים שנמצאים בבעלותם לתק' שמיום 01/09/08 ועד ליום 19/06/13. במרכז הערעור עומדת החלטת וועדת הערר שאישרה להשית חיוב רטרואקטיבי על המערערים, תוך קביעה כי הם הפרו את חובת היידוע בדבר שינויי מחזיקים, כבעלי הנכסים, ולפיכך עליהם לשאת במיסי הארנונה מכוח סעיף 326 לפקודת העיריות. בית המשפט לעניינים מנהליים אינו נכנס בנעלי הרשות המנהלית ואינו ממיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו. היקף הביקורת השיפוטית של בית המשפט לעניינים מנהליים מוגבל אפוא לאותם מקרים בהם החלטת הרשות חורגת ממתחם הסבירות או מקום בו פעלה הרשות באופן שרירותי או ממניעים זרים.
בענייני ארנונה אין סמכות מפורשת בחוק המתירה חיוב באופן רטרואקטיבי. משכך, קמה חזקה נגד תחולה למפרע. יש לבחון, אפוא, אם ההחלטה לחייב את המערערים עומדת במבחן הסבירות. בחינת הנסיבות וההלכה הפסוקה נותנת כי התשובה לכך היא בחיוב.
המערערים הם שגרמו בהתנהגותם, וליתר דיוק במחדלם, לכך שהארנונה הוטלה למפרע. אלמלא נמנעו מליידע את העירייה בדבר חילופי המחזיקים בנכסים (בפעם הראשונה עם כניסת אורגד לנכסים ובפעם השנייה עם עזיבתה), כי אז העירייה הייתה משנה את שמות המחזיקים בהתאם לדיווחים בזמן אמת, והמיסים היו נגבים אף הם בזמן אמת בהתאם למחזיקים בנכסים בפועל. ואולם, בנסיבות שתוארו אין למערערים להלין אלא על עצמם.
והגם שהמערערים נמצאו אחראים לכך כי החיוב הושת עליהם באופן רטרואקטיבי, יש להתחשב במחדלה של העירייה ולקבוע כי ריבית הפיגורים תחול על החוב שנצבר במשך 3 השנים הראשונות בלבד, במהלכן לא שולמו דמי ארנונה.