לאחר תקופה ממושכת של מחלוקות משפטיות הנוגעות לחיוב עסקים המייצרים "אשפה עודפת" באגרת אשפה  אישרה המדינה נוהל לחקיקת חוקי עזר חדשים בנושא פינוי אשפה עסקית. האישור נעשה במסגרת בג"צ אשר עסק בחוקיות הטלת אגרת פינוי האשפה לעסקים. לאחר דיון מעמיק אישר בג"צ בפסק דין את רוב מרכיבי הנוהל וקבע את אופן חישוב אגרת האשפה לעסקים.
בג"צ דחה ברובה את העתירה שהגישו התאחדות המלונות והתאחדות התעשיינים, שעניינה חישוב התשלום שעל עסקים ומפעלים לשלם לרשויות המקומיות בגין פינוי האשפה.
רקע קצר: מרכיב פינוי הפסולת הביתית הנו המרכיב העיקרי בחשבון הארנונה כ 600 ₪ לטון. כל בן אדם בישראל מייצר כ 600 קילו בשנה. משפחה של 5 נפשות מייצרת כ 3 טון בשנה.
בניגוד לפסולת ביתית שכל אחד מאיתנו מייצר "במסורה" (יחסית) ושפינויה מגולם כבר בתשלום הארנונה, פסולת עודפת המיוצרת בעסקים מפעלים ומלונות אינה מגולמת בחשבון הארנונה. לפיכך קבע משרד הפנים במסגרת נוהל כי תוטל אגרה על עסקים למעט רכיב של "אשפה ביתית" שתחושב על-פי מספר העובדים השנתי הממוצע בעסק, בהסתמך על הצהרות המעסיק. פרמטר זה נועד לשקף ולנטרל את כמות הפסולת הבסיסית הנוצרת בידי כל אחד מהעובדים, באופן שנועד לדמות את כמות הפסולת שמיוצרת על-ידי אדם במשק בית. מעבר לכמות זו באמצעות נוסחה מסוימת – תחול על העסקים אגרת פינוי אשפה אשר תשולם לרשות המקומית בנוסף על תשלום הארנונה.
כנגד שיטת חישוב זו הוגשה העתירה שטענה שחישוב זה מהווה פגיעה קשה בענף המלונאות. לשיטתה של התאחדות המלונות, בחישוב כמות האשפה יש להביא בחשבון את מספר האורחים במלון, ולא רק את מספר העובדים בו. התאחדות התעשיינים טענה טענה דומה ביחד לכלל העסקים הקולטים קהל.
שופטי בג"צ ניתחו את הטענות והנסיבות ניתוח מעמיק ודחו את רוב מרכיבי העתירה תוך שהם קובעים כי היקף האשפה הפטורה מאגרה על בסיס היקף העובדים הינו סביר ומקובל עליהם ולכן התירו לרשויות לחוקק חוקי עזר חדשים אשר יטילו על העסקים וביניהם בתי המלון חיוב באגרת אשפה.
בית המשפט חזר על העיקרון לפיו על "המזהם לשלם". שופטי הבג"צ התערבו באופן חלקי ברכיב אחר שקיים בנוסחה לפיו נקבע כי עסקים שאינם ממחזרים יזכו רק ל- 10% מזיכוי האשפה הביתית, בהתייחס לדוגמה של בית המלון רק 1% מהאשפה יזכה לפטור.  כאמור המדובר בבשורה קטנה מאד לעסקים.