לקוח יקר,
פסק הדין עת"מ 45495-09-21 אוניפארם בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח' שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים
בפני כבוד השופטת אסתר נחליאלי חיאט
האם דבק רבב בהתנהלות הנישום שעה שמקור החיוב הרטרואקטיבי
הינו במחדלי העירייה
(הוכן ע"י עו"ד גל קוסטיקה)
העותרת הפעילה נכסים בתחום השטח של אוניברסיטת ת"א, העותרת נרשמה כמחזיקה בפברואר 2015 והודעתה נרשמה בספרי העירייה, כמו כן במעמד זה נמסר לעותרת, כי תחויב ע"פ קובעי מס של קרקע תפוסה ומסחר קמעונאי. העירייה רשמה את שינוי שם המחזיק ברם עקב טעותה לא שינתה את הסיווג וזה נותר כשהיה בעת החזיקה האוניברסיטה בנכסים היינו גן/בית ספר. ביולי 21 שלחה העירייה הודעת שומה מתוקנת בה נאמר כי עקב טעות העירייה לא חויבה העותרת בסיווג נכות ועתה היא תחויב על פי קובעי מס של קרקע שעיקר שימושה עם המבנה ובניינים שאינם משמשים למגורים. את החיוב האמור החלה העירייה באופן רטרואקטיבי לתקופה של 4 שנים במקום 6.5. העוררת טענה כי מדובר בחיוב רטרואקטיבי שדינו להתבטל וכי אינטרס ההסתמכות שלה נפגע, מאידך טענה העירייה שהחיוב מוצדק וכן כי העותרת עצמה את עינה ולא דיווחה לעירייה על הטעות על כן יש באשם זה מצד העותרת להצדיק את החיוב. זאת ועוד טענה העירייה כי התחשבה בעובדה שמדובר בטעותה ועל כן החלה את החיוב למפרע לתקופה של 4 שנים בלבד במקום 6.5. בית המשפט קבע כי לחיוב למפרע יש חזקה הניתנת לסתירה כי הוא בטל הנטל לסתירת החזקה מונח על כתפי הרשות. את החיוב יש לבחון במבחן הסמכות והסבירות ולבסוף יש לבחון את סוגיית האשם הרובץ לפתחו של הנישום. בית המשפט חזר על ההלכות הבוחנות תוקף של חיוב רטרואקטיבי וקבע כי החיוב דנן בטל כיון שהיא אינה עומדת במבחן הסבירות ממספר טעמים מרכזיים האחד, העיריה גזרה באופן רנדומלי את תקופת החיוב למפרע ללא כל נימוק וללא הסבר ממילא ללא כזה המניח את הדעת; הטעם השני, הודעת שינוי השומה נשלחה לעותרת רק לאחר כ-6.5 שנים בהם היא משלמת ארנונה בחסר, כלומר עבר פרק זמן לא מבוטל עד שהעירייה גילתה את הטעות שלה. טעם נוסף הוא במידת ההסתמכות של העותרת על תעריף הארנונה ששילמה לאור פרק הזמן הארוך בו שילמה את התעריף בפועל לפי דרישת העיריה בסיווג המוטעה, וגם מאחר שהנכסים נמצאים בתוך שטח אוניברסיטת תל אביב, דבר המתיישב עם סיווג הארנונה, הכולל את התיאור "מוסד השכלה/הכשרה". כך שלא נראה כי התנהלות העותרת אינה ראויה, או כי היא מכוונת או מתחמקת, או כי היה עליה לחשוד שהסיווג אינו נכון, ולהפך, העירייה היא שטעתה ובהעדר סיבה מיוחדת/חריגה לא ראיתי להשליך על העותרת את תוצאות טעות העירייה. עוד נפסק כי אין מקום לצפות מהעותרת לחשוד בחיוב בחסר בגלל סיווג הנכסים. המשיבה עצמה הציגה לעותרת סיווגים סותרים, כאשר אלה המופיעים בהודעת שינוי השומה מיום 4.7.2021 הינם "בניינים שאינם משמשים למגורים" ו"שטח קרקע שעיקר שימושה עם המבנה" בעוד אלה המופיעים בהודעה מיום 9.2.2015 הינם "מסחר קמעונאי כללי" ו"קרקע תפוסה" נפסק כי לא ברור, אם כן, כיצד מצפה העירייה מהעותרת לדעת מהו סיווג הארנונה הנכון, להוסיף על כל האמור כי במאזן שבין חובות הרשות לבין חובות החייב נוטה הכף בבירור לחובת החלות על הרשות עוד נקבע שלא היה בהתנהלות העותרת כוונה כלשהי להטעיה או הסתרה. וכי אין לייחס לעותרת, שאינה נדרשת לבקיאות בדיני הארנונה וברזי הסיווגים, כוונה שכזו. נקבע כי אין לקבל את טענות העיריה כי העותרת "עצמה עיניה" נוכח הטעות של העירייה.
• בעניין טענה מקדמית הנוגעת לצירוף מנהל הארנונה לעתירה שעניינה בטלות חיוב רטרואקטיבי קבע בית המשפט כי ניתן למחוק את מנהל הארנונה מהעתירה משום שבאם תתקבל אין הוא צפוי להיפגע וכן בשל העובדה שלצירופו אין כל משמעות אופרטיבית.
בברכה,
מירי מנחם, מנהלת פיתוח עסקי
כץ, גבע, איצקוביץ (KGI) – משרד עו"ד |