פסקי דין KGI
דף הבית » פסקי דין KGI
בית המשפט העליון
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, תוך שקבע כי אין לשלול את האפשרות לתבוע השבה מרשות ציבורית הליך אזרחי של תשלום ששולם בגין היטלי פיתוח, מקום בו התובע אינו תוקף את התשתית החקיקתית שבבסיס החיוב, עוד קבע בית המשפט העליון כי ניתן לתקוף בתקיפה עקיפה את סבירות התעריפים שבחוק העזר כי הדבר מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט אזרחי.
בית המשפט העליון הפך פס"ד מחוזי וקיבל את הערעור במובן זה שהוא פטר את המערער מתשלום היטלי פיתוח ויש להורות לעירייה להנפיק למערער אישור לטאבו כאמור בסעיף 324(א) לפקודת העיריות. ואולם, אישור זה לא יחול על היטל ההשבחה, ששומה על המערער להסדירו כתנאי לקבלת אישור לטאבו מאת הוועדה המקומית וגם לא על היטל המים והביוב שהוטל על ידי תאגיד המים. המערער הינו הבעלים בזכויות חכירה בדירת מגורים שברח' שבטי ישראל ברמת השרון. בשנת 2010 מכר המערער את הזכויות בנכס לצד שלישי ופנה לעירייה לקבלת אישור לטאבו לשם השלמת העסקה ברישום בלשכת רישום המקרקעין. העירייה מיאנה להנפיק את האישור, בשל חובות ארנונה ומים בסך של 290,000 ₪ שנצברו על הנכס. המערער הגיש עתירה מנהלית שבה ביקש להורות לעירייה להנפיק עבורו את האישור הנדרש מבלי להתנות את מתן האישור בתשלום חובות ארנונה ומים. בסופו של דבר, העתירה הסתיימה בהסדר פשרה. בהסדר נקבע כי המערער ישלם לעירייה סך של 125,000 ₪ שאז יינתן לו האישור לטאבו. המערער שילם לידי העירייה את הסכום המוסכם אלא שלאחר מכן נטען כי שומה על המערער לשאת בתשלומים נוספים בקשר עם הנכס אגרות הנחת צינורות, היטל סלילת כבישים והיטל תיעול. בנסיבות אלה, הגיש המערער עתירה נוספת לביהמ"ש לעניינים מנהליים שבה נטען כי התנהלות העירייה מנוגדת להתחייבותה בהסדר פשרה. בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המערער וקבע כי הסדר הפשרה חל אך ורק על חובות ארנונה ומים ואינו חל על חיובים אחרים. קביעה זו התבססה על פרשנות הסדר הפשרה בשים לב למחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בעתירה הראשונה ושהולידו את הסדר הפשרה. בפסק הדין נקבע כי מאחר שהעתירה הראשונה נסבה על חובות ארנונה ומים בלבד, לא יתכן כי הסדר הפשרה שהושג המסגרת עתירה זו הסדיר חובות נוספים שכלל לא עמדו באותה עת על הפרק. העירייה אינה הגוף המוסמך להטיל או לגבות היטל זה וכי הסמכות בנדון נתונה לוועדה המקומית שהיא גוף סטטוטורי נפרד שכלל לא צורף לעתירה הראשונה. בית המשפט העליון הנכבד קבע כי אין חולק שהדרישה לתשלום ההיטלים הנוספים נולדה לראשונה כחודשיים לאחר חתימתו על הסדר הפשרה. מדובר בסיכון חוזי שהצדדים לא הסדרו בהסדר ומשכך תהליך הפרשנות מחייב התחקות אחר הקצאת הסיכונים הגלומה ביסוד ההתקשרות ביניהם. לכן, בית המשפט העליון הורה על ביטול מלא של חיוב היטלי הפיתוח וכן על השבת ההוצאות אשר שולמו בבית המשפט המחוזי.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע כי ועדת ערר מחוזית לפיצויים והיטל השבחה היא גוף מקצועי בעל ידע ומומחיות בתחומו, ולכן בבקשת רשות לערער בגלגול "שלישי" (ואף "רביעי") על החלטה בתביעה לפיצוי בגין פגיעה מתוכנית נוהגת אמת מידה מצמצמת. רשות ערעור בבקשות מסוג זה תינתן, ככלל, רק אם מתעוררת שאלה בעלת השלכות רוחב החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת.
בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי חיובו של נכס ריק בארנונה נועד לתמרץ את המחזיק לעשות שימוש יעיל בנכס. כדי ליצור תמריץ כאמור נדרש כי אי הפעלת הנכס לא תהיה רווחית לנישום בהשוואה למצב דברים בו היה מפעיל את הנכס ונדרש לשלם ארנונה. לפיכך, ככלל, יש לחייב את הנישום ע"פ התעריף שהיה עליו לשלם לו היה מפעיל את הנכס. אולם, מכיוון שהנכס ריק ומבחינה רעיונית ייתכנו בו שימושים שונים, קיים קושי להתחקות אחר השימוש הפוטנציאלי שיכול היה המחזיק לעשות בנכס לו היה מפעיל אותו. על מנת להכריע כיצד לסווג נכס ריק לצרכי ארנונה יש לאתר את השימושים המותרים ע"פ הדין קרי בהתאם להיתר הבניה של הנכס. רק שימושים אלה מבטאים את השימוש העתידי האפשרי הנמנע עקב אי הפעלת הנכס ויש בהם אינדיקציה לסכום הארנונה אותו "חוסך" הנישום כשאינו מפעיל את הנכס.
בית המשפט העליון דחה את ערעור מנהל הארנונה בעיריית ת"א, וקבע כי בית המשפט המחוזי צדק בהחלטתו כי חוק ההסדרים אינו קובע מבחן בלעדי לפי מיהות המחזיק, אלא יש להחיל את המבחן המשולש המתייחס לסוג הנכס, שימושו, ומיקומו, ולכן דחה את טענת העירייה כי יש ליישם את הסיווג של חברת הביטוח באופן גורף ואוטומטי וקבע כי יש צורך לבצע בחינה מהותית, כלומר, לבחון האם הנכס שבחזקת חברת הביטוח אכן משמש לפעילותה הביטוחית.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע כי המדובר בקביעות עובדתיות בהן בית המשפט של הערעור אינו נוטה להתערב ובמיוחד עת המדובר בערעור בגלגול שלישי. בית המשפט העליון קבע כי בית המשפט המחוזי וועדת הערר בחנו את העובדות ולכן אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע כי גם אם נפלה טעות בסיווג הנכס, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. בית המשפט העליון קבע כי בית המשפט המחוזי וועדת הערר בחנו את העובדות לרבות הטענה כי החניון לא עמד לשימושם של דיירי הבניין ולכן אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.
בית המשפט העליון קיבל חלקית את בקשת רשות הערעור וקבע כי מקום בו תכנית מתאר ארצית מתירה שימוש או ייעוד כלליים, כך שלא ניתן ישירות מכוחה לקבל היתר בניה, המועד הקובע לעניין חובת היטל ההשבחה הוא היום בו ניתן ביטוי קונקרטי-מסוים לאותה זכות ע"י מוסד התכנון המקומי; תמ"א 18/4 היא תכנית מתאר ארצית שאינה קונקרטית דיה כדי שתצמח השבחה לבעל מקרקעין כבר ממועד תחילתה, ומכאן שרק עם אישור הבקשה להיתר בניה נצמחת ההשבחה. כמו כן בית המשפט העליון דחה בקשה לדיון נוסף בתיק זה במסגרת דנ"צ 4093/16 וקבע כי קביעות פסק הדין הן פיתוח אבולוציוני, הדרגתי ומתבקש של הדין במטרה להתאימו למורכבות ולמגוון בתחום התכנון, ולפיכך, אין זה מקרה חריג המצדיק דיון נוסף.
בתי המשפט המחוזיים והמנהליים
בית המשפט המחוזי בת"א קיבל את הערעור שהוגש על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה וקבע כי יש לסווג את המחלקה הסעודית המצויה בבית הדיור לגיל בסיווג "בית אבות" ולא כ"בית חולים" כפי שקבעה ועדת הערר. בית המשפט המחוזי קבע כי המדובר במחלקה שהינה חלק בלתי נפרד מכלל בית האבות וכי במסגרת המחלקה הסיעודית בנוסף למגורים, ישנה השגחה מוגברת וטיפול רפואי שוטף, הקשישים מתגוררים בקומה עד ליום פטירתם וכי ככל שהם זקוקים לטיפול רפואי של ממש הרי הוא מבוצע מחוץ למחלקה ובבתי חולים. לסיכומו של יום קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין המדובר במחלקה שהינה חלק בלתי נפרד מבית האבות וללא כל סממנים של בית חולים ועל כן יש לסווגה כבית אבות.
בית המשפט המחוזי בת"א דחה את הערעור שהוגש על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה אשר דחתה ערר שהוגש ע"י בעלת הנכס בגין רישומה כמחזיקה בנכס וזאת למרות הסכם שכירות שדווח כדין לעירייה. בית המשפט המחוזי קבע, כי למרות שבמקור נרשמה השוכרת כמחזיקה בנכס ולמרות קיומה של הסכם שכירות בתקוף, התגלה לעירייה לאחר שנוצרו חובות רבים בנכס כי בפועל השוכרת נטשה את הנכס ולכן יש לחייב את בעלת הנכס כבעלת הזיקה הקרובה ביותר.
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל חלקית תביעה שהוגשה ע"י עיריית ירושלים, לתשלום רטרואקטיבי של ארנונה. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לבטל את החיוב הרטרואקטיבי לשנים 2007-2011 וזאת מטעם כי הנתבעת הציגה רישיון עסק אשר ניתן ע"י עיריית ירושלים, ולכן העירייה לא יכולה לטעון כיום כי לא ידעה על עצם החזקתה של החברה במקרקעין. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להטיל ריבית לפי ריבית רשויות מקומיות וכי יש לחייב בריבית נמוכה לפי חוק פסיקת ריבית.
בית המשפט המחוזי בת"א קיבל את הערעור שהוגש על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה אשר דחתה ערר שהוגש ע"י חברת הניהול בגין רישום מחזיקים בשטחי חניה וחלוקת השטחים המשותפים בחניון. בית המשפט קבע כי החלטותיה של ועדת הערר לקוניות וניכר כי הוועדה נמנעה מלצלול לעומק חומר הראיות הרב שהונח לפתחה, ולכן המדובר בהחלטה שאינה עומדת במבחן הביקורת השיפוטית. עוד קבע בית המשפט כי הגורם בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס הם שוכרי החניות. עוד קבע בית המשפט כי על מנהל הארנונה חלה חובת ההגינות ונאמנות לעקרון מס אמת, ועליו לנסות לחתור ככל האפשר לחיוב ארנונה התואם את המצב בשטח, ולא להאחז בקרנות המזבח של סעיפים 326-325 לפקודה ולהציבם כמחסום בלתי-עביר בפני מגישי הודעות בדבר שינוי מחזיק בנכס.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה ערעור שהוגש על החלטת ועדת הערר להיטלי השבחה וקבע לצורך הפטור מהיטל השבחה למקרקעין המצויים בשכונת שיקום, נדרש שיהיו מבנים הבנויים בפועל. לא ניתן לפרש פסיקה זו כך שהפטור לא יחול אם קיימת קביעה שמאית כי השימוש היעיל והטוב במקרקעין במועד המכר, הוא הריסת המבנה הקיים ובניית מבנה חדש. קונסטרוקציה זו אינה מעוגנת בלשון החוק וההתעלמות ממבנה קיים וממגורים המצויים במקרקעין, מתעלמת מלשון החוק. אין דרך "למתוח" ולבטל את קיום המבנה הקיים באופן פיזי על המקרקעין.
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור מינהלי שהוגש על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה. בית המשפט דן בשאלה כיצד ייקבע החיוב בארנונה לנכס שניזוק לאחר מיצוי תקופת הפטור, כאשר טרם שניזוק, לא נעשה בו כל שימוש שקבע. בית המשפט המחוזי קבע כי מבחן השימוש האחרון אינו רלבנטי לנכס שכזה ועל כן יש לבחון כיצד יחויב נכס ריק, קרי – בהתאם להיתר הבניה, במקרה זה היתר הבניה האחרון של הנכס היה למשרדים שירותים ומסחר ולכן יש לסווג את הנכס בהתאם לתעריף המזערי של משרדים שירותים ומסחר.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע, קיבל עתירה והורה על ביטול דרישת תשלום שהוציאה עיריית אשקלון בסך של כ- 500,000,000 ₪ בגין היטלי פיתוח (סלילה ותיעול) בגין מתחם קצא"א המצוי בשטחה המוניציפלי של עיריית אשקלון. בית המשפט המחוזי קבע המדובר במתחם הקיים שנים רבות, וכך גם תשתיות הכבישים הוותיקות אשר שירתו אותו. בהתאם לשטר הזכיון חברת קצא"א פטורה מכל תשלום חובה החל על המתחם בתקופת הפטור, המדובר בפטור מהותי ולא רק בדחיית החיוב כפי שטענה עיריית אשקלון ולכן כל תשלום חובה שצריך היה לחול על המתחם בתקופת הזיכיון יש לראותו מסולק ברגע התגבשותו.
בית המשפט המחוזי בחיפה אישר הודעת חדילה שהוגשה ע"י הועדה המקומית חדרה. המדובר בתובענה ייצוגית שהוגשה בגין העובדה כי הועדה המקומית חדרה גובה תשלומי פיגורים על היטלי השבחה שלא שולמו במועד, בתוספת ריבית, כשהריבית חושבה בדרישות התשלום בשיטת "ריבית דריבית" במקום בשיטת "ריבית פשוטה". במסגרת הודעת החדילה הודיעה הועדה המקומית כי אכן פעלה בשיטת ריבית דריבית וכי המדובר בשגגה שנפלה בהזמנת נותני הריבית וכי לאור התובענה הייצוגית היא פעלה באופן מיידי לתיקון הטעות שנפלה.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע, קיבל עתירה והורה על ביטול דרישת התשלום בארנונה בסך של כ-35,000,000 ₪ שהוציא מנהל הארנונה לעותרת. בית המשפט המחוזי קבע כי על העירייה לחייב העותרת בהתאם להסכם שנחתם בין העירייה לבין חברת קצצ"א א', בית המשפט קבע כי העותרת נכנסה בנעליה של חברת קצצ"א א' וכי בהתאם להסכם בין הצדדים נכתב במפורש כי הסכם זה חל על כך גוף אחר שיכנס בנעליה של חברת קצצ"א במתחם.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע, קיבל עתירה והורה על ביטול תוספת חיוב ארנונה בסך של כ- 35,000,000 ₪ שהוציאה עיריית אשקלון לחברת קצצ"א א. בית המשפט המחוזי קבע כי בין הצדדים קיים הסכם המסדיר את נושא הארנונה במתחם קצצ"א א וכי יש לדחות את טענת העירייה כיום כנגד חוקיות ההסכם. בית המשפט קבע כי המדובר בהסכם חוקי, וכי הפטור שניתן במסגרת ההסכם לשטחים מסוימים במתחם הינו חוקי ותואם לדין. עוד קבע בית המשפט כי יש לבטל החיוב בגין הקרקע התפוסה בהיותו חיוב רטרואקטיבי פסול וזאת מהטעם כי לא הוכח שנעשה כל שימוש בשטחי הקרקע התפוסה שחויבו ע"י העירייה. בסופו של יום בית המשפט הורה על ביטול החיוב והתאמה בהתאם לעקרונות שנקבעו בהסכם בין הצדדים.
בית המשפט המחוזי מחוז מרכז דחה עתירה שהוגשה לפיה עיריית ראשון לציון אינה רשאית להעלות את תעריפי הארנונה של סיווג מעברים בקניון בלא קבלת אישור שרי הפנים והאוצר. סיווגם הנכון של המעברים הוא תחת ענף "משרד, שירותים ומסחר" ולפיכך, יש להחיל עליהם את מגבלות התעריף הקבוע לענף זה בתקנות ההסדרים. בתקנות אלה נקבע לכל ענף תעריף מזערי ותעריף מרבי, ועל הרשות המקומית לקבוע את התעריף במגבלות אלו. מטרת דיני ההקפאה הייתה ליצור אחידות ושוויון (תוך הותרת שיקול דעת מסוים לרשויות המקומיות במסגרת המגבלות), ולפיכך חריגה מהתעריף, בין "כלפי מעלה" ובין "כלפי מטה", אינה עולה בקנה אחד עם מטרת דיני ההקפאה.
בית המשפט המחוזי בת"א דחה את הערעור שהוגש על החלטת הועדה הערר לענייני ארנונה. בית המשפט המחוזי קבע כי שטח המצוי בקומת ביניים של המבנה אינו יכול להיחשב כגג ויש לראותו כמרפסת. כמו כן, אין ספק שהשטח משמש כמרפסת, מרוצף דק, מוקף במעקה זכוכית, ציוד מרפסת וכיוצ"ב ולכן גם עובדתית המדובר בשטח המשמש כמרפסת, אשר על כן קבע בית המשפט כי המדובר בשטח בר חיוב בארנונה.
בית המשפט המחוזי בת"א קיבל חלקית תביעה שהוגשה להשבת היטלי מים וביוב ששולמו לתאגיד. בית המשפט קבע כי על התאגיד להשיב סך של כ- 237,000 ₪ בגין אי הפחתת רכיב זכויות המים מהיטל המים והביוב, בית המשפט קבע כי בהתאם לתיקון בכללי המים הפסיק התאגיד לשלם לחברת מקורות תשלומים בגין רכיב זכויות המים וכתוצאה מכך היה על התאגיד להפסיק לגבות רכיב זה מנישומים.
בית המשפט המחוזי בת"א קיבל את הערעור שהוגש על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה וקבע כי יש לסווג מקום המשמש לחיתוך פירות ואריזת חבילות שי בסיווג בית מלאכה. בית המשפט בסיס קביעתו זו, כי הפעילות התעשייתית הקלאסית שינתה את הפניה ולכן הגיע המסקנה כי כאשר באים לבחון את הסיווגים הקיימים בצו הארנונה של עיריית תל אביב, יש להתאים אותם למציאות כיום, ולא בהתאם למציאות שהייתה בעת התקנת צו הארנונה בשנות 90. בית המשפט קבע כי "ההגדרות הקלאסיות של "בתי מלאכה" כמו גם "שירותים ומסחר", טעונות יציקת תוכן בהתאם למציאות המודרנית, ואין להסתפק בהגדרות מילוניות אשר במידה מסויימת אבד עליהן הכלח.
בית המשפט המחוזי בת"א קיבל את הערעור ופסק כי יש להשיב את הדיון לועדת הערר על מנת שתקבע ספציפית באיזה סיווג יש לסווג את הנכסים לצורכי ארנונה לגבי התקופה שבה עמד המבנה ריק, וכן, האם ראוי בנסיבות המקרה לאחד את החשבונות וזאת כי ועדת הערר הורתה בהחלטתה לחייב את הנכס בחיוב הזול ביותר האפשרי מבחינה תכנונית, אך לא קבעה סיווג ספציפי. הנחיה כללית זו לא פתרה את המחלוקת בין הצדדים, באשר השאלה מה הוא הסיווג הזול ביותר מבחינה תכנונית, נותרה שנויה במחלוקת.
בית המשפט המחוזי בת"א דחה את העתירות וקבע כי הסיווג הנכון לחניונים שלא בתשלום הוא "שירותים". משאלו פני הדברים, לא יכולה להיות מחלוקת כי התעריף שהיה קבוע בצו הארנונה לחניונים קודם לתיקון מושא העתירה, נמוך מהתעריף המינימלי הקבוע בתקנות ההסדרים לנכסים מסוג "שירותים". מדובר בפגם מהותי של אי חוקיות הנובע מתוך תקנות ההסדרים עצמן. בנסיבות אלו, ובשים לב לפסק הדין בעניין מחצבות חצץ והנימוקים שם, ניתן לתקן את הטעות ללא צורך באישור השרים וזאת כדי שחקיקת ההקפאה לא "תקפיא טעויות" והחיוב יעשה על פי החוק.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והורה על השבת הדיון לועדת הערר להיטלי השבחה, תוך שהוא קובע כי על חבר הועדה אשר דן בערר שהוגש ע"י המערערת היה לפסול את עצמו מלשמש כחבר ועדה ערר וזאת לאור העובדה כי בעבר שימש כעד מומחה במסגרת הליכים פליליים כנגד המערערות, אך לא ציין דבר זה בפני הצדדים.
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את תביעת עיריית ירושלים לתשלום חובות ארנונה בסך של כ-5,000,000 ₪ וזאת כי חוב הנטען התיישן ולא ניתן עוד לגבותו. אין מקום להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות ממועדים מאוחרים יותר. מעבר לדרוש קבע בית המשפט כי קשה להבין כיצד מתיישבת התנהלות העירייה במקרה זה ואי סדרים שעלו אצלה במהלך ההליך, עם חובתה הציבורית לפעול לגבייה מיטבית ונכונה של הארנונה כמופקדת על הקופה הציבורית. אותם אי סדרים גם מעלים ספק בדבר עצם נכונות החוב.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המועצה על פסק דינו של בית המשפט השלום המורה כי חברת ברגוריאן זכאית להשבת סכום של כ-170,000 ₪ ששילמה בגין אגרת צנרת על פי הודעת החיוב, שכן סכום זה נגבה ממנה שלא כדין, ללא בסיס בחוק העזר שרק על פיו ומכוחו הייתה הנתבעת עשויה לדרוש סכום זה.
בית המשפט המחוזי בחיפה אישר את הודעת ההסתלקות המוסכמת בתובענה ייצוגית שהוגשה בגין חיוב בריבית דריבית ע"י עיריית חיפה, וזאת שלאור הגשת התובענה פעלה העירייה לתיקון מערכת המחשוב ואופן חישוב הריבית של תשלומי החובה, כמו כן, פסק בית המשפט שכ"ט וגמול לתובע הייצוגי בסך של 45,000 ₪.
עדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) קיבלה את הערר וקבעה כי חכירה נחשבת כ״זכות במקרקעין״ אם היא עולה על עשרים וחמש שנים. במניין 25 השנים יש למנות את ״התקופה המרבית שאליה יכולה החכירה להגיע לפי כל זכות שיש לחוכר או לקרובו מכוח הסכם או מכוח זכות ברירה הנתונה לחוכר או לקרובו בהסכם״. גם אם נראה בעצם פרסום המדריך לחוכר שפרסמה העירייה כ״הצעה״ בהתאם לחוק החוזים, אין בכך כדי ליצור ״זכות ברירה הנתונה לחוכר מכוח הסכם״, שכן במועד הסכם המכר לא היה עדיין ״קיבול״ מצד החוכר להצעת העירייה, ומשכך אין עדיין ״הסכם״ להענקת אופציה במועד החתימה על הסכם המכר.
בית המשפט המחוזי אישר את הסכם הפשרה בגין התובענה הייצוגית והורה על השבה של כ-2,000,000 ₪ לתושבי העיר פתח תקווה וזאת לאור העובדה כי שיטת ההצמדה אותה נקטה העירייה בנוגע לתשלומי הארנונה המשולמים בהסדר תשלומים, אינה תואמת את הדין.
בית המשפט קיבל את העתירה המנהלית והורה על ביטול החיוב הרטרואקטיבי לשנים 2008-2010. המערערת מחזיקה בנכס בבת ים המשמש אותה לפעילות של חניון בתשלום. בהתאם למסמכים שצורפו לעתירה החל משנת 1985 קרי, לאורך לא פחות מ-24 שנים מחויבת העותרת בחיוב שאינו נכון לטענת העירייה, בית המשפט קבע כי המדובר בהתרשלות מצד העירייה בביצוע מדידות מתאימות בעצמה קודם ואין המדובר בנישום שהתנהל בחוסר בתום לב לאורך שנים ולכן הורה על ביטול החיוב הרטרואקטיבי.
בית המשפט המחוזי בת"א פסק כי קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים שלא הוכרעה באופן ברור על ידי ועדת הערר וככל שתתברר ותוכרע השאלה כגרסת המערערת – הרי שאם החניון משרת לא רק את בעלי העסקים בבניין ו-או את לקוחותיהם אלא גם בעלי עסקים הסמוכים לו – אלמלא קיומו, היו הם, או לקוחותיהם, חונים במקומות אחרים ומקשים על מצוקת החניה. כך בעצם יכול ועובדה זו תשנה את התוצאה על פי מבחן "אופן השימוש" באופן שייטה לטובת המערערת לראות בחניון כחניון בתשלום המזכה בתעריף מופחת.
בית המשפט לעניינים מינהליים דן בערעור מינהלי בסוגיה האם סיווג לצרכי ארנונה של נכס א' המנותק פיזית מנכס ב', צריך להיקבע על פי השימוש הפרטני שנעשה בנכס א' שאז יסווג בסיווג משרדים, או שמא יש בכך שנכס א' הוא חוליה הכרחית בהליך הייצור המתנהל בנכס ב' כדי לסווגו בסיווג תעשיה. בית המשפט הנכבד קבע כי סיווגו של נכס, המנותק לחלוטין מבחינה גאוגרפית ופיזית מנכס אחר, צריך להיקבע על פי השימוש הפרטני שנעשה בו, להבדיל מן השימוש שנעשה בנכס האחר. בסופו של דבר, המבחן לצרכי סיווג הוא מבחן פיזי, ולא מבחן ארגוני, ולכן לא די בכך שהמטה המשרדי מהווה חלק בלתי נפרד מהארגון היצרני, על מנת שהנכסים המשמשים את פעילות המטה יקבלו סיווג זהה לסיווג של מפעלי הייצור.
בית המשפט המחוזי בחיפה, דחה את את הערעור של הועדה המקומית וקבע, כי יש לקזז מדרישת היטל ההשבחה, את התשלום ששולם ע"י הבנק בגין קרן חניה. בית המשפט קבע כי מקום החניה אשר יוקם מכוח קרן החניה ישפיע על שווי המקרקעין והרי שישביח אותו, ועל כן יש להכיר בהוצאה זו כהוצאה הנדרשת למימוש הפוטנציאל של המקרקעין.
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את הבקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית בנוגע לגבייה של תוספת ארנונה בגין שירותי הכבאות ששילמו תושבי העיר לכל יחידת דיור.
בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה וקבע כי לאור העובדה כי מנהל הארנונה לא ענה להשגה במועד הקבוע בחוק – קרי 60 ימים מיום קבלתו, יש לקבל את טענות ההשגה ככתבן וכלשונן.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והפך את החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה וקבע כי יש להשיב את הדיון לועדת הערר על מנת שתבחן ותדון בערר מחדש. החלטת בית המשפט התבססה על העובדה כי החלטת ועדת הערר אינה מבוססת ולא בחנה את ראיות הצדדים, בית המשפט קבע כי עדת הערר מנעה מהאגודה את הזכות להליך הוגן, ולא איפשרה לה להביא את ראיותיה.
בית המשפט לעניינים מינהלים בחר שלא להתערב בהחלטת ועדת הערר לענייני ארנונה וקבע כי צדקה ועדת הערר עת קבעה כי בהתייחס לכלל הראיות שהיו בפניה לנקודת הזמן הנוכחית, לא ניתן היה לקבוע כי המערערת העבירה את הבעלות בחניות כנדרש וכי לא ניתן לקבוע כי המערערת העבירה דיווח מסודר ומפורט בדבר מיקום החניות.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והפך את החלטת ועדת הערר וקבע כי נכס שאינו משמש לפעילות חב' ביטוח בתפקידה הביטוחי יש לסווגו בהתחשב בשימוש הנעשה בנכס בפועל. בית המשפט קבע כי חוק ההסדרים אינו קובע מבחן בלעדי לפי מיהות המחזיק, אלא יש להחיל את המבחן המשולש המתייחס לסוג הנכס, שימושו, ומיקומו, ולכן דחה את טענת העירייה כי יש ליישם את הסיווג של חברת הביטוח באופן גורף ואוטומטי וקבע כי יש צורך לבצע בחינה מהותית, כלומר, לבחון האם הנכס שבחזקת חברת הביטוח אכן משמש לפעילותה הביטוחית.
בית המשפט לעניינים מינהלים בחר שלא להתערב בהחלטת ועדת הערר לענייני ארנונה וקבע כי בהתאם לצו הארנונה של עיריית תל אביב על מנת שנכס יסווג כמוסד לימודי ישנו הצורך כי משרד החינוך והתרבות מכיר במוסד כמוסד להכשרה מקצועית, וכי למרות שחלק מהקורסים הנלמדים במכללת רידמן מוכרים לצורך גמול השתלמות של עובדי הוראה, אין בכך כדי להביא בהכרה של כל המוסד כהגדרתו בצו הארנונה.
בית המשפט לעניינים מינהליים דן בשאלת הסיווג של מיכלי דלק תת קרקעיים הנמצאים בתחנת דלק. נפסק, כי הסיווג המתאים ביותר לפי צו הארנונה, פקודת העיריות ותכליתם של דיני הארנונה, הוא סיווג שטח הקרקע שמעל המיכלים, כ"קרקע תפוסה", ללא חיוב המתקן התת קרקעי.
בעקבות תובענה ייצוגית שהוגשה בגין הטלת חיובי ארנונה רטרואקטיבים, הודיעה המועצה מקומית גדרה כי תחדל מגביית ארנונה באופן רטרואקטיבי לשנים עברו, וזאת לאור העובדה כי היא פעלה בניגוד לדין עת הטילה חיובי ארנונה רטרואקטיביים.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע, כי הסיווג הזול ביותר לנכס ריק, צריך להסתמך ולעמוד כדרישת סף גם בדרישות החוקיות , קרי- אין די בכך שקיים, באופן תיאורטי ומקרי, סיווג זול יותר בצו הארנונה ובתכנית בניין העיר שחלה על הנכס, אם סיווג זה אינו חוקי לגבי אותו נכס וישנו הצורך להוציא היתר לשימוש חורג על מנת לבצע שימוש זה בפועל.
ביהמ"ש המחוזי לא מצא מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר לענייני ארנונה, וקבע כי זכות הטיעון של המערערות לא נפגע במהלך הסיור החדש בנכס, וכי המערערות לא הביאו ראיות לשכנע כי מצב הנכסים בשנות המס נשוא הערעור היה זהה למצבם כיום.
בעקבות תובענה ייצוגית שהוגשה, הודיעה המועצה אזורית חוף השרון כי תחדל מגביית ארנונה באופן רטרואקטיבי לשנים עברו, וזאת לאור העובדה כי היא פעלה בניגוד לדין עת הטילה חיובי ארנונה רטרואקטיביים.
בעקבות תובענה ייצוגית שהוגשה כנגד עיריית תל אביב, הודיעה עיריית תל אביב כי תתקן את חישוב ריבית הפיגורים הימיות אותה גבתה שלא כדין, וכי הודעות חיוב דו חודשיות אשר ישולמו עד 3 ימי איחור לאחר המועד האחרון הקובע לתשלום בשובר, לא יחויבו בריבית פיגורים יומית, עוד נקבע כי תינתן האפשרות ללקוחות המשלמים תשלום ארנונה במוקד קבלת קהל העירוני באמצעות הוצאת שובר תשלום ידני, להוציא שובר תשלום דחוי עד 21 ימים ממועד הפקת השובר, כאשר השובר יכלול בתוכו ריבית יומית עד מועד התשלום הנדחה.
ביהמ"ש אישר את התובענה ייצוגית שהוגשה כנגד שיטת ההצמדה אותה נקטה עיריית פתח תקווה בנוגע לתשלומי ארנונה המשולמים בהסדר תשלומים, וקבע כי עיריית פתח תקווה כי היא נוהגת בשיטת הצמדה שגויה ובלתי חוקית של תשלומי ארנונה המשולמים בהסדר תשלומים.
ביהמ"ש דחה את הערעור על ועדת הערר לענייני ארנונה קבע, כי אין בפלט המחשב שהוצג ע"י המערערות להוכיח כי ההשגות הגיעו ליעדן, עוד קבע בית המשפט כי המועד הקובע למתן תשובה להשגה הוא מועד שליחת התשובה ע"י המשיב ולא מועד קבלתו.
ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור, וקבע כי בית המשפט קמא שגה משהחליט לדחות את התביעה על יסוד טענה מקדמית וזאת למרות שהמועצה לא הגישה בקשה בכתב בעניין זה כפי שנדרשה. בית המשפט המחוזי הורה על ביטול פסק הדין והשבת הדיון לבית המשפט קמא לצורך בירור העדר זכות העמידה של המערערת.
עקבות עתירה שהוגשה כנגד 19 רשויות מקומיות, ביטל בית המשפט דרישות תשלום ארנונה רטרואקטיביות בגין שטחי הקרקע מעל הצוברים תת קרקעיים. ביהמ"ש קבע כי המבחנים הקבועים בדין של חיוב קרקע תפוסה בארנונה (חזקה ושימוש) אינם מתקיימים בהקשר לצוברי גז המוטמנים בקרקע.
בעקבות תובענה ייצוגית שהוגשה כנגד רשות המיסים, הודיעה הרשות כי יחדלו הם מגביית הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום – 60 שלאחר יום ביצוע העסקה במקרקעין והחישוב יעשה החל מהיום ה-61 שלאחר ביצוע העסקה.
ביהמ"ש המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת רות רונן) קיבל את תביעה ייצוגית שהוגשה נגד עיריית נס ציונה, וקבע כי אגרת השמירה שנגבתה מהתושבים הייתה לא חוקית משום ששימשה, בין היתר, למימון עלויות ההתמודדות עם המצב הביטחוני ולמניעת פעילות חבלנית, וזאת כתחליף לאמצעי אבטחה עירוני שגרתי ומשטרתי וכי העירייה תשיב כ-2.5 מיליון ₪ לתושבי העיר בדרך של קיזוז מחיוב הארנונה.
ביהמ"ש אישר תביעה ייצוגית שהוגשה כנגד עיריית תל אביב להשבת תשלום בגין גביית אגרת "מספרים לבתים" כתנאי למתן היתר בניה, טרם התקנתן בפועל של לוחיות המספרים וטרם הוצמדו אליהם מספרים, מהווה פעולה שלא כדין, תוך חריגה מוחלטת מסמכות המשיבה על פי כל דין, במיוחד על פי חוק העזר שהעירייה מפנה אליו כמקור סמכותה.
בעקבות תביעה ייצוגית שהוגשה תחדל עיריית רחובות לגבות מהתושבים ומעסקים אגרת ביוב מעבר לסכום שמתיר החוק. בית המשפט קבע, כי על העירייה לשנות את סכום אגרת הביוב אותו היא גובה, כך שלא תתווסף לו הצמדה בגין מדדים מאוחרים וכי על העירייה להשיב כספי גבייה עודפת על אגרת ביוב מהשנתיים האחרונות, סכום המוערך ב-5.5 מיליון שקל.
בעקבות תובענה ייצוגית שהוגשה, הודיעה עיריית הוד השרון כי תחדל מחיוב אגרת "הקמת גדר" כתנאי למתן היתר בנייה לאחר שבמשך שנים גבתה אגרה בגין הקמת גדר כתנאי למתן היתר בניה וזאת בניגוד לתקנון התכנון והבניה.
במסגרת ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה, קיבל בית המשפט החוזי חלק מטענות שפיר וקבע כי מתחם "חנה וסע" הינו מתחם חנייה ייחודי, אשר לא נועד לפתור מצוקת חנייה של המועצה האזורית בלוד אלא עומס תחבורתי בתחומי תל-אביב ועל כן אין לראותו "כחניון" לפי צו הארנונה ולכן מתחם זה אינו בר חיוב בארנונה.
בעקבות תובענה ייצוגית שהוגשה כנגד עיריית רחובות, הודיעה העירייה כי תחדל לעגל כלפי מעלה את השטחים לחיוב קרקעות חקלאיות בארנונה, ותתחיל לחייב את השטחים על פי החלק היחסי של הדונם, ביחידות מ"ר.
במסגרת תובענה ייצוגית שהוגשה נגד העירייה, התקבלה החלטת של בית המשפט כי גביית ארנונה של שטחי קרקע תתבצע על בסיס שטח במטרים רבועים, ולא על בסיס דונמים.
בעקבות תובענה ייצוגית שהוגשה, עיריית נס ציונה הודיעה כי תתקן את שיטת חישוב הארנונה. בית המשפט קבע כי העירייה נוהגת בשיטת הצמדה שגויה ובלתי חוקית של תשלומי ארנונה המשולמים בהסדר תשלומים.
בית המשפט אישר תביעה ייצוגית שהוגשה כנגד עיריית תל אביב בה נקבע כי העירייה תפסיק לגבות אגרת "סימון קו" (סימון קו מגרש בניין ורחוב), אותה נהגה במקרים רבים בבקשות להיתרי בנייה שהוגשו לה וכתנאי להוצאתם.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור וקבע כי למרות שהמועצה פעלה בניגוד לחוקי הקפאה ולמרות שיש פגם חוקי בתעריף הארנונה ליתרת קרקע תפוסה הקבוע בצו, המדובר בפגם ישן מאוד שארע לפני כמעט 30 שנים ולכן ישנו כאן מקרה מובהק של שיהוי אשר מוביל לדחיית הערעור.
בית המשפט קיבל את טענות העותרות וביטל את החלוקה בצו הארנונה בין אזורי תעשייה המצויים בתחומי יישובי המועצה, ובין אזורי תעשייה שמחוץ להם, המסווגים בתעריפים גבוהים יותר.
בעקבות תובענה ייצוגית שהוגשה, עיריית רמת גן הודיעה כי תתקן את שיטת חישוב הארנונה. בית המשפט קבע כי העירייה נוהגת בשיטת הצמדה שגויה ובלתי חוקית של תשלומי ארנונה המשולמים בהסדר תשלומים.
בעקבות עתירה שהוגשה יחד עם 37 מלונות בעיר, בוטל הסיווג של המלונות לפי רמת הכוכבים לצורך חיוב בארנונה החל משנת 2011. טענת העתירה הינה כי משבוטל דירוג המלונות לפי שיטת הכוכבים ע"י משרד התיירות מאז שנת 1992, לא ניתן עוד לעשות שימוש בשיטה זו לצורך גביית ארנונה.
בעקבות תובענה ייצוגית שהוגשה, עיריית כפר סבא הודיעה כי תתקן את שיטת חישוב הארנונה. בית המשפט קבע כי העירייה נוהגת בשיטת הצמדה שגויה ובלתי חוקית של תשלומי ארנונה המשולמים בהסדר תשלומים.
ביהמ"ש קיבל את טענות העותרת בקובעו כי תעריפי הארנונה בהם חויב הקאנטרי מנוגדים לדין.
ביהמ"ש קיבל את טענת העותרת כי מדובר בבניין שנבנה בשנות ה-50, וביטל את דרישת העירייה לתשלום היטלי פיתוח.
ביהמ"ש קיבל את טענת העותרת, וקבע כי התעריפים שנקבעו לשנת 2008-2009 עבור סיווג שטחי המעברים המצויים בתוך הקניון והחניונים הצמודים לקניון הינם בלתי סבירים בעליל, וגבוהים במידה ניכרת מתעריפי הגבייה בקניונים אחרים ברחבי הארץ, בלא שום הצדקה.
ביהמ"ש קיבל עתירה לפסילת החלטת יו"ר ועדת ערר על הארכת מועד למתן תשובה להשגה מטעם מנהל הארנונה בקובעו, כי הוראה בדבר המועדים להגשת תשובה להשגה הינה הוראה מצווה ומשלא קוימה ההוראה נכנסת לתוקפה התוצאה.
ביהמ"ש קיבל את טענת העותרת וקבע כי נכס ריק יש לסווג לפי הסיווג הזול ביותר האפשרי עבור אותו נכס מבחינה תכנונית.
ביהמ"ש קבע כי על נכסים המוחזקים ע"י חברת ביטוח יש להחיל מבחן משולב, שיביא לידי ביטוי את זהות המחזיק אולם גם את מהות השימוש, כאשר מרכיב זה צריך להיות דומיננטי. במקרה הנדון נקבע כי יש לסווג את הנכס בסיווג "מחסן". מדובר בנכס שהיה לו קיום "נפרד" כמקום לאחסנת ציוד, ותו לא. הציוד שאוחסן, לא שימש בתקופה הרלוונטית כחלק מהמערך הלוגיסטי של המערערת.
ביהמ"ש דחה את בקשת העירייה לגלות במסגרת הליכים מקדמיים את ההסכם שנכרת בין מת"פ לבין נותן שירותי מיקור חוץ בהקשר לסוגיית סיווג של נכס המת"פ לצורכי ארנונה.
ביהמ"ש דחה את בקשת המערערת לשנות את סיווג הנכס מקרקע תפוסה ל"רחוב" או ל"חניון", וקבע כי אין להפחית את שטח החיוב ב-40%, ובכך הותיר את החלטת ועדת הערר על כנה.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור וקבע כי למרות שהמועצה פעלה בניגוד לחוקי הקפאה ולמרות שיש פגם חוקי בתעריף הארנונה ליתרת קרקע תפוסה הקבוע בצו, המדובר בפגם ישן מאוד שארע לפני כמעט 30 שנים ולכן ישנו כאן מקרה מובהק של שיהוי אשר מוביל לדחיית הערעור.
ביהמ"ש קיבל באופן חלקי עתירה לביטול דרישת חיוב ארנונה לצוברי גז בקובעו, כי ככלל, הטלת ארנונה רטרואקטיבית אסורה והיא תותר רק במקרים חריגים ועל פי השיקולים הכלליים בדבר שינוי החלטה מנהלית.
ביהמ"ש קבע בפסק דין תקדימי כי שטחי המעגן הימי לא נחשבים כשטח נמל לצורך חיובם בארנונה כללית.
ביהמ"ש קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר כי יש לסווג את כלל השטחים ברי-החיוב המצויים בנכס, ככל שהם מוחזקים ע"י כלל חברה לביטוח בע"מ, בסיווג של חברת ביטוח. טעות בחישוב היא טעות שהרשות המקומית מוסמכת לתקן. טענת המערערת נגד שינוי הגדרת "שטח משותף" בצו הארנונה של העירייה שנעשה בניגוד להוראות "דיני ההקפאה" אינה בסמכות מנהל הארנונה וועדת הערר.
ביהמ"ש נעתר לבקשה להוספת ראיה.
ביהמ"ש דחה את בקשת העירייה לסלק על הסף תביעה להשבת אגרות והיטלי פיתוח מחמת חוסר סמכות עניינית.
גרוזלם גולד הוטל בע"מ נ' עיריית ירושלים (פורסם באתר המשפטי נבו). ביהמ"ש קבע כי תעריפי היטל התיעול של עיריית ירושלים הוצמדו שלא כחוק ויש לתקן את אופן ההצמדה. משמעות הקביעה הנה הפחתה של עשרות אחוזים בתעריפי התיעול אשר נגבים על ידי העירייה בכלל רחבי העיר. עוד נקבע על ידי בית המשפט שיש להפחית מתשלומי ההיטל תשלומים בגין דמי השתתפות ששולמו בעבר.
ביהמ"ש קבע כי אפיון נכס לשם סיווגו לצורך קביעת ארנונה רק ע"י מרכיב השליטה והבעלות בו אינו עומד בקריטריונים הקבועים בחוק ההסדרים וחסר ביטוי לשימוש הספציפי הנעשה בנכס, ועל כן הוא פסול.
ביהמ"ש קבע כי מחסנים שאינם צמודים לסופר יחויבו בתעריף מחסנים.
נקבע כי שטחי קרקע הצמודים לבתים ומהווים רכוש משותף או פרטי שמוצבים בהם מכלי גז עיליים או מכלי גז תת קרקעיים, בהעדר נסיבות מיוחדות, יסווגו כחלק מהבניין ואין לחייבם בארנונה.
ביהמ"ש קיבל את הערעור במובן זה שהדיון הוחזר לועדת הערר על מנת שתבחן את מהות השימוש בנכס ותיתן החלטה חדשה בעניין, שכן הועדה אימצה גישה "טכנית" צרה לפיה סיווג הנכס אמור להיעשות ע"פ זהות המחזיק.
ביהמ"ש קיבל את הערעור וקבע כי בכדי להפוך שטחי מעבר ותמרון המשמשים את כלל באי החניון לשטחים עיקריים, המשויכים למחזיק שטח חניה ספציפי, חייבת להיות זיקה ייחודית לאותו מחזיק.
בית המשפט דחה את בקשת העירייה לסלק על הסף תביעה להשבת אגרות והיטלי פיתוח.
ביהמ"ש קבע כי נפל פגם בהודעת השומה ולפיכך מניין 90 הימים להגשת השגה עליה לא חלף.
נקבע כי אין להחיל את החיוב בארנונה באופן רטרואקטיבי.
ביהמ"ש דחה את הבקשה למחיקת התביעה על הסף וקבע כי הערכאה המוסמכת לדון בתביעה להשבת ארנונה שנגבתה ביתר הינה בית המשפט האזרחי ולא בית המשפט המינהלי.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והחליט להשיב לרשות הנמלים את מלוא אגרת בית המשפט ששולמה בטענה כי אין לראות בישיבות שהתקיימו משום קדם משפט כמשמעתו לצורך תקנות האגרות.
בית המשפט דחה את בקשת המשיב לאישור התביעה כתובענה כייצוגית.
ביהמ"ש קבע כי אין לחייב בארנונה את השטח המשותף המוחזק ע"י חברת ביטוח בתעריף "מבטח" אלא בתעריף השיורי בצו, תעריף הנמוך ביותר ממחצית. בנוסף קבע ביהמ"ש כי חיוב שהוטל במהלך השנה הינו רטרואקטיבי לגבי אותה שנת מס ולפיכך בטל.
בית המשפט דחה את בקשת המשיב לאישור התביעה כתובענה כייצוגית.
בית המשפט דחה את בקשת המשיב לאישור התביעה כתובענה כייצוגית.
נקבע כי הועדה המקומית אינה יכולה להתנות מתן היתרי בנייה בתשלום אגרות פיתוח השנויות במחלוקת.
ביהמ"ש קבע כי התובענה הייצוגית שהוגשה ע"י בן ישי תועדף על תובענה ייצוגית מקבילה שהוגשה נגד עיריית לוד בהיותה קודמת בזמן וגם כייוון שיש לה יתרונות מהותיים על התביעה המקבילה.
בית המשפט אישר תובענה ייצוגית כנגד עיריית תל-אביב וקבע לכאורה כי תעריף הארנונה שהושת על התושבים אינו חוקי.
ביהמ"ש קבע כי תעריפי "מוסכים" ו"סככות" חורגים מהתעריפים שיש לחייב עפ"י דין והורה לעירייה לתקן החיובים שהוצאו לאגד בהתאם לתעריפים החוקיים.
ביהמ"ש קבע כי קופת חולים הייתה פטורה מתשלום אגרת פינוי אשפה והורה על השבת התשלומים ששולמו על ידה ביתר ב-7 השנים שקדמו להגשת התביעה.
בתי משפט השלום וערכאות מינהליות
ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה קיבלה את הערר והורה על ביטול חיוב בהיטל השבחה. ועדת הערר קבעה כי שווי המקרקעין בנמל הישן למעשה כלל את האפשרות להקמת תחנת תדלוק הכלים התפעולים של הנמל, ובנסיבות אלה ברור שאין השבחה כתוצאה מהיתר הבניה, שכן שווי המקרקעין במצב הקודם כלל את האפשרות להקמת תחנת תדלוק לשימוש עצמי.
ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה קיבלה את הערר והורה על ביטול חיוב בהיטל השבחה. ועדת הערר קבעה כי הקמת תחנת תדלוק לשימוש עצמי לצורך הפעלת מרכז להתאמת מכוניות לצורכי רישוי, הינה חלק בלתי נפרד מפעילות המתחם והלכה למעשה משרתת את ליבת הפעילות ולכן שווי המקרקעין לא עלה לאור הקמת תחנת התדלוק.
ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה, קיבלה את הערר שהוגש בגין חיוב היטל השבחה להיתר לשימוש חורג עבור מרכז רווחה בשטחי בית החולים הלל יפה. ועדת הערר קבעה כי בית החולים הינו אורגן של מדינת ישראל, ולכן ובהתאם להלכה רשות מקרקעי ישראל הינה משלמת היטל השבחה בגין מקרקעי ישראל, אלא משלמת חלף היטל השבחה, כלל זה יפה לגבי כל מקרקעי ישראל המונהלים על ידי רמ"י והוא נכון גם לגבי בית החולים הלל יפה.
ועדת הערר לענייני ארנונה ליד עיריית פתח תקווה, קיבלה את הערר העוסק בשאלה האם יש לראות בשטחי חניה המשמשים דיירי מקבץ דיור כחניה ביתית. ועדה הערר קבעה כי העובדה כי לדיירים ניתנה האפשרות לעשות שימוש ולחנות בשטח החניון ואף חולקו להם שלטים לצורך פתיחת השער, הופכים את שטחי החניה לחניה ביתית ואין כל נפקות האם מדובר בבעלי זכות בעלות או במחזיקים רשומים.
ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה, קיבלה את הערר שהוגש בגין חיוב היטל השבחה להיתר שכללה הקלה לניוד זכויות למרכז הלוגיסטי של ועדת הבחירות המרכזית של הכנסת. ועדת הערר קבעה תפקידה המרכזי של העוררת הוא לדאוג לפתרונות דיור למשרדי הממשלה ויחידות הסמך, ברי כי ההשבחה שנוצרה במקרקעין המשמשים אותה, היא השבחה שנוצרת למדינה, ולכן העוררת אינה חבה בהיטל השבחה רגיל על פי החוק, אלא בחלף בלבד וזאת בהתאם להסכם חלף היטל ההשבחה.
ועדת הערר לענייני ארנונה ליד עיריית תל אביב, דחתה ערר העוסק במתן פטור נכס לא ראוי לשימוש בגין תקופת שיפוצים שנערכה בנכס. ועדת הערר קבעה כי העוררת לא הודיעה בזמן אמת על עבודות השיפוץ כפי שנקבע בסעיף 330 לפקודת העיריות.
ועדת הערר לענייני ארנונה ליד עיריית תל אביב, דחתה ערר העוסק בשאלה האם ניתן לפצל ולרשום מחזיקים שונים בחניון "רובוטי" תוך שקבעה כי הטענה עקרונית שבחניון רובוטי לא נדרש "זיהוי" כפי שנדרש בחניון רגיל מקובלת על הועדה, אולם לטענת הועדה העוררת לא הוכחה את מספר החניות ובלעדיות של כל שוכר ושוכר.
ועדת הערר לענייני ארנונה ליד עיריית תל אביב, קיבלה ערר וקבעה כי יש לסווג את הנכס כמלון 3 כוכבים ולא כמלון 4 כוכבים. ועדת הערר קבעה מנהל הארנונה לא הביא שום נותני השוואה ביחס למלונות בעלי סיווג של 4 כוכבים, וכי לא ברורים מה הם הקריטריונים לאורם נבחן המלון בידי מנהל הארנונה. ועדת הערר קיבלה את חוות דעת המומחה מטעם המלון אשר קבע כי המלון אינו עומד בקריטריונים של משרד התיירות למלון 4 כוכבים.
בית משפט השלום דחה תביעה בגין חוב ארנונה בסך של 530,785 ₪. בית המשפט קבע כי עיריית תל אביב לא הוכיחה את סכום התביעה וכי התובעת הגישה את התביעה כחלק מ"פס יצור" בתבנית קבועה, בהסתמך על חזקות שבדין העומדות לזכותה, אולם מבלי שטרחה לצרף את הראיות הבסיסיות הנדרשות להוכחת התביעה, כגון פירוט חשבון פשוט מובן וברור שממנו ניתן ללמוד על סכום החוב, מתי הוא נוצר וכיצד חושב.
ועדת הערר לענייני ארנונה ליד עיריית תל אביב, קיבלה ערר וקבעה כי יש לסווג את הנכס כמלון 3 כוכבים ולא כמלון 4 כוכבים. ועדת הערר קבעה מנהל הארנונה לא הביא שום נותני השוואה ביחס למלונות בעלי סיווג של 4 כוכבים, וכי לא ברורים מה הם הקריטריונים לאורם נבחן המלון בידי מנהל הארנונה. ועדת הערר קיבלה את חוות דעת המומחה מטעם המלון אשר קבע כי המלון אינו עומד בקריטריונים של משרד התיירות למלון 4 כוכבים.
ועדת הערר לענייני ארנונה ליד עיריית תל אביב, דחתה ערר העוסק בשאלה האם ניתן לפצל ולרשום מחזיקים שונים בחניון "רובוטי" תוך שקבעה כי הטענה עקרונית שבחניון רובוטי לא נדרש "זיהוי" כפי שנדרש בחניון רגיל מקובלת על הועדה, אולם לטענת הועדה העוררת לא הוכחה את מספר החניות ובלעדיות של כל שוכר ושוכר.
ועדת הערר לענייני ארנונה ליד עיריית תל אביב, דחתה ערר העוסק במתן פטור נכס לא ראוי לשימוש בגין תקופת שיפוצים שנערכה בנכס. ועדת הערר קבעה כי העוררת לא הודיעה בזמן אמת על עבודות השיפוץ כפי שנקבע בסעיף 330 לפקודת העיריות.
בית משפט השלום זיכה את הנאשמת. הנאשמת היא חברה לאספקת גז אשר החזיקה והשתמשה בשכירות מאת הבעלים במתחם לאחסנת מכלי גז. על פי הנטען בכתב האישום ייעוד הקרקע על פי תוכנית המתאר הוא חקלאי ולכן הנאשמת עשתה שימוש במקרקעין ללא היתר ובסטייה מהוראות תוכנית המתאר. הוראת החיקוק המיוחסת לנאשמת הינה שימוש במקרקעין ללא היתר ובסטייה מתוכנית מתאר לקרקע חקלאית. אין מחלוקת כי בתקופה הרלוונטית היה בחלקה מחסן גפ"מ שהיתה מכולה והיה מבנה לשומר. המחלוקת הינה האם הדבר נעשה ללא היתר כדין או שנעשה בהיתר. בית המשפט סבור שעומדת לנאשמת הגנה מן הצדק. לאחר שימוש של 20 שנה במחסן הגפ"מ מול עצימת עיניים של הרשויות ובכלל זה המועצה המקומית- שגבתה ארנונה על אותו מחסן גפ"מ במשך כל התקופה – ניתן לומר כי השיהוי הבלתי מוסבר בנקיטת ההליכים הפליליים הוא שערורייתי ומקומם, במיוחד לאור הכשל שנפל בהתנהגות הרשות כאשר בזמנו חתם מהנדס הוועדה על מסמך שתוכנו מטעה.
בית המשפט הנכבד דן בסוגיה האם בטרם יתן הממונה מטעם הרשות הממשלתית למים וביוב החלטתו בתלונה שהוגשה לו עליו לקבל את תגובת המלינים לטענות תאגיד המים. בית המשפט חזר על הכלל הידוע כי על רשות מנהלית מוטלת חובה לשמוע את הנפגע וזכות הטיעון עומדת למי שעלול להיפגע עקב החלטה של הרשות המנהלית. חובה זו הוכרה בפסיקת בית המשפט העליון מזה שנים, כחלק מכללי הצדק הטבעי ובבסיסה יסודות ההגינות והצדק בפעולת הרשות, העולים כדי זכות יסוד חוקתית. בית המשפט הנכבד פסק כי יש להשיב התלונה לממונה, על מנת שיקבל את תגובת התובעות לטענות התאגיד, בכתב ו/או בעל פה, בטרם ייתן החלטתו. כמו כן נפסקו הוצאות לטובת התובעות בסך של 3,000 ₪ כל אחת.
המוסמך במשרד להגנת הסביבה קיבל את טענת הנמל וקבע כי הנמל אינו מפעל כימיה וקבע כי הפרמטרים של החנקן הכללי, חנקן הקיידל והזרחן נדגמו שלא כדין.
ועדת הערר קיבלה את הערר, וקבעה כי הנכס אינו ראוי לשימוש ועומד בקריטריונים הקבועים בסעיף 330 לפקודה. עוד קבעה הועדה כי גם אם בכוונת תחילה לא נסתיימה השלמת בניית הנכס ועבודות השיפוץ והבניה מתבצעות בקצב מאד איטי, אין בכך כדי לשלול את הקביעה כי המדובר בנכס לא ראוי לשימוש.
בית המשפט הורה על ביטול עיקול שהוטל על נמל חיפה בגין קנסות שפכים וקבע כי העיקול הוטל בניגוד לפסק דין שניתן בהסכמה אשר צימצם את גובה הקנס. בית המשפט קבע כי כאשר מוצהר על ידי התאגיד סכום החוב אותו יש להבטיח, מצופה באופן טבעי כי התאגיד לא ידבר בקודים פנימיים, לאחר פסק דין ירוץ ויטען כי הסכום הינו סופי ויש להוסיף עליו מרכיבים נוספים לרבות מע"מ.
הממונה ברשות המים קבע כי החריגה שנמצאה בערך הגבה (pH) בשפכי המלון נבעה אך ורק בשל הנסיבות הקונקרטיות של יום הכיפורים (היעדר פעילות) ומשכך אין להתבסס על דיגום זה לצורך תקופת החיוב (בהתאם לכללי שפכי מפעלים). כמו כן ועל אף שנמצאו מספר חריגות בערך COD בשפכי המפעל, קביעה זו נכונה גם לערך זה, ועל כן על התאגיד לחייב את המלון על הזרמת שפכים אסורים וחריגים על פי כמות מים של יום ממוצע בתקופת החיוב בלבד (וזאת חלף הקבוע בכללי שפכי מפעלים- 180 יום או דיגום אחרון המוקדם מבין השניים).
במסגרת ערעור על החלטה של המוסמך מטעם השר להגנת הסביבה בעניין חיוב בגין שפכים חריגים, קבע בית המשפט כי לא ניתנה למערערת ההזדמנות לשטוח את טענותיה בעל פה לפני המוסמך ועל כן יש להשיב את העניין למוסמך, על מנת שיבחן את טענות המערערת בשני, תוך שיאפשר לה לשטוח את טענותיה הן בכתב והן בעל פה.
ביהמ"ש דחה את התביעה על הסף וקבע כי הניסיון לבטל את החיוב הראשון באמצעות הגשת תביעה אזרחית הוא, ניסיון לעקוף דרכי מנהל תקינים התובעת עוקפת את סמכותם הייחודית של מנהל הארנונה, ועדת הערר ובית המשפט לעניינים מינהליים, באמצעות הגשת תובענה זו, ויוצרת מנגנון גבייה חלופי, ללא הוצאת שומה, ללא מתן אפשרות של השגה ועל כן חוב הארנונה נשוא התובענה אינו "בר ביצוע" ודחה את התביעה על הסף.
הממונה ברשות המים – נמל חיפה בע"מ כנגד תאגיד המים והביוב מי כרמל בע"מ – הממונה ברשות המים קבע כי החיוב שהתאגיד הוצא לנמל חיפה בגין שפכים חריגים שגוי וכי היה הצורך לחייב את הנמל על שליש מכמות השפכים שחיוב בפועל.
לאור העובדה כי התאגיד דגם את שפכי המפעל ביציאה ממפריד השמנים וזאת בניגוד לכללי המים ולהבהרה של רשות המים, הרי שעל התאגיד לבטל את החיובים שיצאו בגין דיגומים אלה.
הממונה ברשות המים קבע כי החיוב שהתאגיד הוצא לנמל חיפה בגין שפכים חריגים שגוי וכי היה הצורך לחייב את הנמל על שליש מכמות השפכים שחיוב בפועל.
נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב כי יש לחייב את כלל שטחה של חברת נס (כ-20,000 מ"ר) לפי סיווג של בית תוכנה, עוד קבעה הועדה כי גם אם ישנם שטחים המשמשים את הנהלת החברה ולא לייצור הרי המדובר בשטחים המהווים יחידות הומוגניות מעורבות שימוש וכי אין צורך להוכיח שכל מ"ר ומ"ר משמש לייצור תוכנה, די שעיקר עיסוקה והשימוש העיקרי בנכס משמשים לייצור התוכנה.
נ' עיריית תל אביב – ועדת הערר קיבלה את טענות העוררת, וקבעה כי מוזיאון, הגם שהוא מוחזק על ידי חברת בנק של תאגיד בנקאי, יש לחייב לפי סיווג מוזיאון.
בע"מ נ' עיריית תל אביב – ועדת הערר קבעה כי לאור הפעילות המבצעת בנכס, הכוללת כתיבה, עריכה, הוצאה לאור והדפסה של עיתונים, יש לסווג את הנכס בסיווג של "תעשייה".
נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב – ועדת הערר קיבלה את טענת העוררת כי יש לסווג את המלון לפי סיווג מלון 4 כוכבים. ו"ע (אשקלון) 40/2009 בנק דיסקונט בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית אשקלון – ועדת הערר קיבלה את טענת העורר, וקבעה כי חנות ריקה, על אף שהיא נמצאת בצמוד לבנק, יש לסווג לכל היותר בסיווג "משרדים", וכי העובדה כי הנכס מוחזק על ידי בנק לא קובעת כי יש לסווג את נכס שכזה בסיווג "בנק".
ועדת הערר קיבלה את טענת העורר, וקבעה כי חנות ריקה, על אף שהיא נמצאת בצמוד לבנק, יש לסווג לכל היותר בסיווג "משרדים", וכי העובדה כי הנכס מוחזק על ידי בנק לא קובעת כי יש לסווג את נכס שכזה בסיווג "בנק".
בית המשפט המחוזי קבע כי ניתן להגיש תביעה כספית להשבת כספי ארנונה אשר נגבו ביתר תוך חריגה מ"חוקי ההקפאה". בין היתר נקבע כי שאלת קיומו ותוקפו של הסדר השומה שנחתם בין הצדדים, תידון במסגרת התביעה הכספית.
בית המשפט קבע כי נפלו פגמים בהודעת השומה ולכן מניין 30 הימים להגשת ערר לא חלף.
ביהמ"ש קיבל באופן חלקי את טענות העוררת וקבע כי יש להפחית את סכום היטל הביוב בגין תכסית הקרקע שמתחת למבנה בנכס העוררת.