עדכון פסיקה מיום 26.3.2018
חניון המשרת לא רק את בעלי העסקים בבניין אלא גם בעלי עסקים הסמוכים לו יכול ויהיה ניתן לראותו כחניון בתשלום המזכה בתעריף מופחת עמ”נ 23656-06-17 בית בינים חברה בעמ נ’ עירית תל-אביב-יפו בית המשפט [...]
חניון המשרת לא רק את בעלי העסקים בבניין אלא גם בעלי עסקים הסמוכים לו יכול ויהיה ניתן לראותו כחניון בתשלום המזכה בתעריף מופחת עמ”נ 23656-06-17 בית בינים חברה בעמ נ’ עירית תל-אביב-יפו
בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, כבוד השופט שאול שוחט,10.3.2018
בית המשפט לעניינים מנהליים דן בערעור מנהלי שהוגש על ידי עו"ד מוטי איצקוביץ ממשרדנו. הסוגיה שנדונה היא האם החניון המוחזק על ידי המערערת ברחוב אלנבי 105 תל אביב עונה להגדרת "בניין המשמש לחניית רכב בתשלום" (להלן: "חניון בתשלום") כפי שטענה המערערת או שמא לגדר "בניין המשמש לחניית רכב ללא תשלום והמוחזק ביחד עם בניין שאינו משמש למגורים" (להלן: "חניון לא בתשלום") כפי שטענה העירייה.
בית המשפט קבע כי ההבחנה מקורה בסעיף 3.3.15 לצו הארנונה של עיריית תל אביב לפיה נכס המהווה חניון בתשלום כהגדרתו בסעיף 1 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז-2007, נהנה מתעריף נמוך יותר.
בית המשפט דן בשאלה מהי חניה בתשלום המזכה את מחזיקה בתעריף ארנונה מופחת וסקר את פסיקת בית המשפט העליון אשר מלמדת כי סוגיה זו נותרה במחלוקת: רע"א 10643/02 חבס ח.צ. פיתוח 1993 בע"מ נ' עיריית הרצליה; 14.5.06 – מחלוקת בין הש' ארבל לש' חשין. המחלוקת לא הוכרעה. ע"א 8838/02 אבי גולדהמר ושות' נ' עיריית חיפה; 20.9.06 – ש' ארבל חזרה על עמדתה בפרשת חבס. חוות דעתה של הש' נאור, אליה הצטרפה הש' חיות (כתוארה אז): משהחניות המדוברות נרכשו על ידי החונים בהן אין לדבר כלל על חניה בתשלום כך שאין מקום להידרש למחלוקת. המחלוקת, אפוא, נותרה בעינה. בר"מ 5299/05 עיריית רמת גן נ' אורי חן; 2.11.06 – הש' דוד חשין, בהיקש מפרשת גולדהמר ובהתאם לדעת הרוב שם קובע, כי מאחר שמדובר במקומות חניה שנרכשו על ידי המשיבה (משרד עורכי דין) ויוצמדו למשרדה עם הרישום, מקומות החניה אינם בגדר חניון כלל. עד כאן – גם כאן אין הכרעה במחלוקת. עם זאת, המשיך הש' דוד חשין ובחן את סיווג החניון בפרשה זו על בסיס ההנחה, כי רכישת משטחי החניה על ידי המשיב מהווים תשלום לצורך ה"בתשלום" שבהגדרת חניון בתקנות ההסדרים. לדידו, גם במצב דברים זה, אין המשיבה זכאית לתעריף המופחת משום שאופן השימוש בהם אינו עונה על מטרת חקיקתו של הסיווג המיוחד לחניונים – להקל על מצוקת החניה "שכן משטחי החניה משמשים אך ורק את עובדי המשיבה וכשאינם משתמשים בהם עומדים הם בשיממונם ואינם תורמים לפתרון מצוקת החניה בעיר – התכלית העומדת בבסיס התעריף המופחת" (ראה חוות דעתו של המשנה לנשיא הש' מ' חשין בפרשת חבס). בית המשפט הנכבד פסק כי קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים שלא הוכרעה באופן ברור על ידי ועדת הערר – האם הנכס משמש אך ורק את בעלי העסקים בבניין כמנויים או שמא משמש הוא גם בעלי עסקים בבניינים הסמוכים לו. על רקע מחלוקת עובדתית זו החזיר בית המשפט את הדיון לוועדת הערר על מנת לבחון האם החניון משמש גם בעלי עסקים הסמוכים לו.
בית המשפט הנכבד קבע כי ככל שתתברר ותוכרע השאלה כגרסת המערערת – הרי שאם החניון משרת לא רק את בעלי העסקים בבניין ו-או את לקוחותיהם אלא גם בעלי עסקים הסמוכים לו – אלמלא קיומו, היו הם, או לקוחותיהם, חונים במקומות אחרים ומקשים על מצוקת החניה. כך בעצם יכול ועובדה זו תשנה את התוצאה על פי מבחן "אופן השימוש" באופן שייטה לטובת המערערת לראות בחניון כחניון בתשלום המזכה בתעריף מופחת.