פס"ד של משרדנו מיום 24.3.2019 

ייצגו: עו"ד מוטי איצקוביץ ועו"ד שלי יעקובי רומנו
עת"מ 31123-01-19 כאשר יחנו בע"מ נ' עיריית בת ים 
בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
כבוד השופט הבכיר אליהו בכר

בית המשפט קיבל את העתירה המנהלית. במסגרת הערעור ביקשה המערערת לבטל את החיוב הרטרו שהושת עליה לשנים 2008-2010. המערערת מחזיקה בנכס בבת ים המשמש אותה לפעילות של חניון בתשלום. הנכס הינו חלק מקומפלקס מסחר רחב ממדים ובו עשרות עסקים ומשרדים רבים ומעליו מגדלי מגורים. בשנת 2009 הוגדל הנכס לחיוב ובעקבות מדידה חדשה זו חל שינוי משמעותי בחיובי הארנונה. העירייה טענה כי העותרת חויבה בחסר עד לתיקון השומה לעומת השטחים בהם עשתה שימוש בפועל. שטח בגודל 801 מ"ר המהווה חלק משטחו המבונה של החניון כלל לא חיוב קודם לכן מאחר שלא דווח כדין והוסתר על ידי העותרת. התברר כי היו חלקים בנכס הסגורים בקירות גבס והעירייה לא ידעה על קיומם למרות השימוש שנעשה בהם. העותרת לא צרפה ראיות באשר לגודל הנכס לרבות הסכמי השכירות מה שמלמד על חוסר תום לב של העותרת המצויה ופועלת בתוך שטחי החניון שנים רבות. חיוב נוסף בשל שטח בגודל 2,520 מ"ר כ"חניון במבנה" שהיה שטח עצום ורב מימדים בו נעשה שימוש עסקי ע"י העותרת ושטחו כמעט כפול מגודל השטח המקורי לחיוב. בהתאם למסמכים שצורפו לעתירה החיוב לכאורה מתחיל בשנת  1985 קרי, לאורך לא פחות מ-24 שנים מחויבת העותרת בחיוב שאינו נכון באופן קיצוני, כאשר החיוב הרטרו מתבצע לשנה אחת בלבד. למול זה יש לבחון את התרשלות העירייה בביצוע מדידות מתאימות בעצמה קודם לכן. לו הוכח שהחיוב הינו רטרואקטיבי כאמור, היה מקום להכיר בו עת עסקינן בנישום שלא התנהל בתום לב לאורך שנים ולפיכך נפל בהתנהלותו אשם בהתייחס לשטח בו הינו עושה שימוש, שטח כאמור בגודל שכמעט כפול מהשטח בו הינו מחויב ועומד על אלפי מ"ר, בשל פרק הזמן הקצר לחיוב והפגיעה בקופה הציבורית בשל התנהלות הנישום לאורך 24 שנים מול חיוב קצר מועד כזה. באשר לחיוב רטרואקטיבי השני שהוטל על העותרת דינו להתבטל. לסיום, וועדת הערר ביקרה באתר שבמחלוקת ומצאה כי השימושים המבוצעים בו, לרבות החיובים הנדרשים משימושים אלה, תואם את קביעות העירייה במועד הביקור הן לגודל והן לסיווג. משהוועדה בחנה בעיניה את הנכס שימושיו וגודלו אין לבוא עמה טרוניה על הנמקה שאינה מספקת. לפיכך, דין העתירה המנהלית להתקבל בחלקה לאור החיוב שהושת עליה בשנת 2011 רטרואקטיבי ללא טעם מבורר שבדין בנסיבותיו של מקרה זה. מנגד, דין הערעור להידחות באשר לחיובי הארנונה הן לסיווג והן לגודל הנכס שנבחנו ע"י הוועדה באופן מפורט בביקור שערכה ואין להתערב בקביעותיה העובדתיות.