בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענת המבקשים לפיה הטלת ארנונה בגין השטחים המשותפים בבניין נעשתה בניגוד ל"חוקי ההקפאה" ופסק כדלקמן:

אפילו נניח שהחישובים של המבקשים נכונים, והמדידות, שהובאו לראשונה בתשובה לתשובה, בניגוד לדין, מצביעות על כך שיש בעיר בניינים שבהם לא גובים עבור כלל השטחים המשותפים, אין בכך כדי להצביע על הפליה בין נישומים שווים, אלא על אי יישום צווי הארנונה. בענייננו חל הכלל שלפיו יש לדחות בקשות לאישור תובענה ייצוגית המוגשות בגין פגם משורשר בצווי הארנונה מאז 1999. אין להסיק מהעובדה שלא כל הבניינים בעיר מחויבים לפי צו הארנונה כנוסחו משנת 1999, שהמשיבה אינה מחייבת בארנונה לפי ההגדרה משנת 1999. יש אפשרות סבירה שייקבע שקודם ל-1999 לא כללה ההגדרה של "שטח היחידה" את החלק היחסי בשטחים המשותפים שנכלל בהגדרה לאחר מכן. אם מתקבלת טענת המבקשים שהגדרת צו הארנונה עד 1999 לא כללה את החלק היחסי בשטחים המשותפים, המסקנה היא שצו הארנונה שתק בעניין החלק היחסי בשטחים המשותפים, והארנונה הוטלה על רכיב זה לראשונה בשנת 1999, ואינה פוגעת בדיני ההקפאה. באשר, הטלת ארנונה לראשונה אינה מצריכה את אישור השרים. לפיכך, יש לדחות את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.